בש"א 1908/15 יצחק אברהם נ. בית חולים מזרע

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.10.2014 (ת"א 28935-04-12), בגדרו נדחתה תובענת המבקש כנגד המשיבים מחמת התיישנות. הבקשה הוגשה ביום 12.3.2015.

הכללים החלים ביחס להארכת מועד להגשת הליכים ערעוריים ידועים ומוכרים, ואיני רואה צורך לחזור עליהם. די שאציין, כי נקודת המוצא הינה שבעל דין נדרש לעמוד במועדים הקצובים בדין להגשתם של הליכים כאמור; וכי ארכה להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא אך בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

מששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבותיו של המקרה שלפניי אינן מקימות "טעם מיוחד" למתן הארכה המבוקשת.

ראשית , עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הומצא למבקש עוד ביום 14.10.2014. בקשת הארכה שלפניי הוגשה, איפוא, באיחור ניכר וממשי של למעלה משלושה חודשים לאחר חלוף המועד להגשת הערעור. שנית , איני סבור כי בהסבר אשר ניתן על ידי המבקש יש כדי להצדיק את האיחור האמור. לטענת המבקש, הטעם להימנעותו מהגשת הערעור במועד נעוץ במידע אשר נמסר לו מאת נציג "מרכז המידע" ולפיו הגשה כאמור כרוכה בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון בסכומים ניכרים, אשר לא היו מצויים בכיסו. רק בסמוך להגשת בקשת הארכה דנן התברר לו, כך לטענתו, כי הוטעה וכי הלכה למעשה קיימת אפשרות להגשת בקשת פטור מתשלום האגרה ומהפקדת העירבון בשל היעדר יכולת כלכלית. ואולם, בקשת הארכה - אשר לא נתמכה בתצהיר - אינה כוללת פירוט כלשהו באשר למאמצים אותם עשה המבקש כדי לברר, מבעוד מועד , מהן האפשרויות העומדות לפניו של מי שנעדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה או להפקיד את העירבון. כן חסרה הבקשה פירוט באשר לנסיבות בהן נודע למבקש, אך לאחרונה, על קיומה של אפשרות להגשת בקשת פטור. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר כי טעותו הנטענת של המבקש הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, וזאת חרף הרף הנמוך יחסית אותו יש להחיל בהקשר זה ביחס לבעלי דין שאינם מיוצגים (ראו והשוו, בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012)). שלישית , הרושם הלכאורי אשר עולה מן הטענות הערעוריות הנזכרות בבקשת הארכה הינו כי סיכוייו של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו אינם נחזים להיות גבוהים.

אשר על כן, בקשת הארכה נדחית.