בש"א 1918/16 אילן קרויטרו נ. מעיין ברוש

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי מיום 19.1.2016 ומיום 7.2.2016.

איני רואה צורך להאריך בדברים ולהתייחס למכלול טענות הצדדים, שכן כפי שיובהר, אני סבור כי הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 3.4.2016 מייתר במידה רבה את המחלוקת.

אסביר בקצרה: הרקע להליך שלפניי הוא בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבה 2 וחברות נוספות. המשיבה 1 הגישה גם-כן בקשה לאישור תובענה ייצוגית – נגד המשיבה 2. התביעות לא אוחדו, ובשלב מסוים הוגש הסדר פשרה בהליך שהגישה המשיבה 1. המבקש עתר לצרפו להליך שבין המשיבה 1 לבין המשיבה 2 ולאפשר לו למסור עמדתו לגבי הסכם הפשרה. בית המשפט אפשר למבקש להתייחס להסכם הפשרה, והמבקש אכן עשה כן, אולם לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה מסר את עמדתו-שלו, התעוררה סוגיית זכותו של המבקש להגיב לעמדת היועץ המשפטי (לרבות בנוגע למינוי בודק). בעניין זה הוגשו בקשות כאלה ואחרות מטעם הצדדים (המבקש ביקש ארכות להגשת תגובתו, המשיבה ביקשה למנוע הגשת תגובה מטעם המבקש). בסופו של דבר, ביום 19.1.2016 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי אשר לפיה המבקש, שאינו בעל-דין בתיק, לא מימש את ההזדמנויות שניתנו לו להגיש עמדה ולא קיים את החלטות בית המשפט, ועל כן אין מקום ליתן לו ארכה נוספת.

המבקש פנה ביום 27.1.2016 לבית המשפט המחוזי בבקשה "לעיון מחדש" בהחלטה מיום 19.1.2016, וביום 7.2.2016 ניתנה החלטתו של בית המשפט, שלפיה "זוהי דרך ערעורית חדשה, שאינה מוכרת בתקנות, החוסה תחת הכותרת 'בקשה לעיון מחדש' ולפיכך היא נדחית".

על רקע זה הוגשה הבקשה שלפניי, למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 19.1.2016 ומיום 7.2.2016. המשיבות מתנגדות למתן הארכה.

נקודת המוצא היא, שבעל-דין המגיש לערכאה הדיונית בקשה "לעיון מחדש" אינו קונה לעצמו בכך, מניה וביה, ארכה להגשת הליך ערעורי על ההחלטה המקורית. אמת, המבקש מנסה היום לטעון כי ההחלטה של בית המשפט המחוזי מיום 19.1.2016 הייתה בבחינת בקשה "במעמד צד אחד" ולכן, כך לשיטתו, המועד להגשת בקשת רשות ערעור לא החל אלא לאחר ההחלטה השנייה, מיום 7.2.2016. דומני, כי טענה זו של המבקש היא מרחיקת לכת, הן בשים לב לכך שהוא אינו צד לתביעה של המשיבה 1 נגד המשיבה 2 (כפי שהוא עצמו חוזר ומציין בבקשה שלפניי), הן בהתחשב בעובדה שבמסגרת ההחלטה מיום 19.1.2016 נדחתה בקשתו-שלו למתן ארכה (נוספת) להגשת תגובה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, הן בהינתן העובדה שהמבקש עצמו הכתיר את בקשתו כבקשה "לעיון מחדש", ובית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.2.2016 התייחס אליה בהתאם.

לאור האמור, הכלל הבסיסי שלפיו עצם הגשתה של בקשה לעיון מחדש אינה עוצרת את מרוץ הזמן להגשת הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה בזמן – תקף בענייננו.

נתון נוסף שיש לו חשיבות מרובה בענייננו הוא העובדה ש ביום 3.4.2016 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בבקשה לאישור הסכם הפשרה. לדיון התייצב בא-כוחו של המבקש, ומפרוטוקול הדיון עולה כי ניתנה לו האפשרות להשמיע את טענותיו בנושא ובפרט להגיב לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. אמנם, המבקש בתשובתו המשלימה מיום 11.4.2016 גורס כי ניתנה לו אפשרות להביע את התנגדותו "בקשר עם חלק מטענותיו כלפי הסדר הפשרה", אולם דומני כי החלטתו של בית המשפט המחוזי בסיום הדיון מדברת בעד עצמה:

"היום נערך דיון ארוך ומעמיק בהסדר הפשרה שהגישו הצדדים... אפשרתי לבא-כוחו של אילן קרויטורו, המבקש בת"צ 51978-01-13, להתייחס ולהעיר את כל הערותיו על הסדר הפשרה, ושמעתי הערות ממנו . עו"ד כהן ביקש אף להתייחס לשאלת מינויו של בודק, אשר לדעתו היא השאלה היחידה שטרם התעוררה היום במהלך הדיון. אפשרתי לטעון בשאלת הבודק, שמעתי את הערותיו של עו"ד כהן בהקשר זה ... הוספתי עוד כי אאפשר למבקש קרויטורו להגיש סקר מתאים.

הצדדים יודיעו עמדותיהם, ובמידת הצורך יגישו הסדר מתוקן ומנומק בתוך שלושים יום מהיום.

בתוך אותו פרק זמן רשאי המבקש קרויטורו להגיש דוח מאת סוקר.

המזכירות תאפשר לעו"ד שי מילוא גישה לתיק האלקטרוני ...

[ההדגשות אינן במקור – ג' ש']

בנסיבות האמורות, סבורני כי אין הצדקה עניינית מבוררת למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 19.1.2016, וזאת גם אם לדעת המבקש ההחלטה האמורה פוגעת בשמו הטוב.

עם זאת, יש להדגיש כי המבקש הגיש למזכירות בית המשפט הליך של בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות של בית המשפט המחוזי עוד ביום 6.3.2016. לפי האמור בבקשה להארכת מועד, המזכירות מיאנה לקבל לרישום את ההליך נוכח האיחור בהגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה-בזמן. משמעות הדבר היא, כי בכל הנוגע להחלטה השנייה – מיום 7.2.2016 – פנייתו של המבקש נעשתה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. בנסיבות אלה, איני סבור כי יש מקום למנוע הגשת הליך בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 7.2.2016 (בלבד), ואני מתיר למבקש לעשות כן תוך יומיים, אם כי מוצע לבא-כוח המבקש לשקול אם יש בכך צורך בנסיבות העניין.

סוף דבר: אני מתיר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור מתוקנת – אשר תתייחס אך ורק להחלטה מיום 7.2.2016 – וזאת תוך יומיים. ככל שיעשה כן, יציין את דבר הארכה בפתח ההליך, ויצרף עותק של החלטתי-זו כנספח.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.