בש"א 2021/04עמוס וסרמן נ. פנינה רויטמן

בפניי בקשה לקבל לרישום הליך, אשר לטענת המבקש הוא רשאי להגישו כערעור בזכות לבית משפט זה. המדובר בהליך בו מבקש המבקש לתקוף החלטה של בית המשפט המחוזי אשר דחתה ערעור של המבקש על החלטה של רשמת בית המשפט המחוזי אשר דחתה בקשה של המבקש לפטור מהפקדת ערבון.

דין הבקשה להידחות. הדרך לתקוף את החלטת בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשמת היא בדרך של הגשת בקשת רשות לערער לבית משפט זה. כך נקבע בסעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, המורה כי "החלטה של בית משפט מחוזי בערעור (על החלטת רשם – ע.ש.) ניתנת לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך בגוף ההחלטה, או מאת נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך". על יסוד הוראה זו נקבע בפסיקה, לעניין סוג זה של החלטות של בית המשפט המחוזי, כי "...הן ניתנות לערעור לפני בית המשפט העליון, ובלבד שניתנה לכך רשות כמפורט בסעיף [96(ד) הנ"ל – ע.ש.]" (בש"א 7338/01 וינברג דורון ושות' נ' כהנא, פ"ד נו(2) 913). אין המקרה שבפניי גם נופל בגדר החריג לכלל זה, אשר נקבע בפרשת וינברג האמורה, ונוגע למצב שבו בערעור כאמור בבית המשפט המחוזי הופכת החלטה אחרת של הרשם לפסק דין המסיים את הדיון בתובענה, שאז נקבע כי יש ערעור בזכות לבית משפט זה.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית, ומשחלף המועד להגשת ההליך של בקשת רשות לערער, אין מקום להתיר את הגשתו. אין בהחלטה זו כדי לחוות דעה בבקשת ארכה לנקיטת הליך, אם תוגש כזו לבית המשפט.