בש"א 2028/03 סימון מויאל נ. מדינת ישראל - משרד האוצר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 9.6.02. ככל הנראה, הומצא פסק הדין למבקש ביום 18.6.02 (ראו הפתיח להודעת הערעור שצורפה לבקשה שבפניי). הבקשה שבפניי הוגשה ביום 2.3.03, היינו – כחמישה וחצי חודשים לאחר המצאת פסק הדין. המועד האחרון להגשת ההליך חל ביום 18.9.02. יוצא, כי הבקשה הוגשה באיחור של חודשים אחדים.

הארכת המועד האמור, הקבוע בחיקוק, טעונה טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). לא שוכנעתי כי קיים טעם כזה במקרה שבפניי. אכן, מצב בריאותי יכול להוות טעם מיוחד למתן ארכה. עם זאת, הדבר מותנה בהוכחה כפולה: "האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תיפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד" (ב"ש 825/86 וידיוקולור בע"מ ואח' נגד מדינת הילדים בע"מ (לא פורסם)).

המבקש לא הרים נטל זה על שני חלקיו. לטענתו, בחודשים אוגוסט – דצמבר היה בבדיקות רפואיות, ולא היה בידו לטפל בעסקיו או בעצמו הואיל ואינו אדם בריא. ברם, הוא אינו מצרף כל תיעוד אשר עשוי לתמוך בטענותיו. הוא אינו מספק פרטים אודות מצבו הרפואי, ואינו מסביר כיצד זה מנע את הגשת ההליך במועד. אף לא הוסבר מה נעשה על ידי המבקש מאז חודש דצמבר, ועד להגשת בקשה זו, ביום 2.3.03. במצב זה, לא הונחה תשתית מספקת המלמדת, כי אמנם נבצר מן המבקש לנקוט בהליך במועד, או להגיש בקשת ארכה מתאימה תוך המועד לנקיטת הליך, או בסמוך לו.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות.