בש"א 2075/16 כיכר השבת בע"מ נ. טוטאל מדיה בע"מ

לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום דיון ב-תא"מ 19048-03-16 מבית משפט השלום בתל אביב-יפו לבית משפט השלום בירושלים. המדובר בתביעה כספית בסך 43,114 ש"ח שהגישה המבקשת נגד המשיבה בעילה של הפרת חוזה למתן שירותים שלכאורה נכרת בין הצדדים. המבקשת טוענת כי התביעה הוגשה על ידה לבית משפט השלום בתל אביב, חרף קיומה של סמכות מקומית לבית משפט השלום בירושלים, וזאת רק משום שהחוזה מושא הסכסוך כולל תניית סמכות מקומית המורה שכל סכסוך בין הצדדים יובא לדיון בתל אביב. לטענת המבקשת מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד ובשל כך יש לקבוע שהיא לא תקפה ולהעביר את מקום הדיון לירושלים. המשיבה טוענת שכלל לא נכרת הסכם מחייב; שההסכם אינו חוזה אחיד; וכי לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ישנה סמכות מקומית לפי הדין הכללי המעוגן בסעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד טוענים הצדדים, כל אחד בתורו, שקיום ההליך בבית משפט מרוחק יטיל עליהם עלויות כאלו ואחרות הכרוכות בניהול ההליך – כאשר מקום מושבה של המבקשת ובא-כוחה הוא בירושלים, ואילו מקום מושבה של המשיבה ובא-כוחה הוא ברמת גן.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. שאלת כריתתו של חוזה מחייב וכן שאלת תקפותה של תניית מקום השיפוט הן שאלות שמקומן להתברר בפני הערכאה שדנה בתיק, ולא במסגרת בקשה להעברת מקום דיון. ככל שהמבקשת סבורה שבידי בית משפט השלום בירושלים מצויה סמכות מקומית לדון בתיק, מצופה היה שהמבקשת תגיש את תביעתה שם ותטען את טענותיה בדבר קיומה של סמכות מקומית במסגרת הטענות המקדמיות בהליך, ככל שהמשיבה הייתה מעלה טענה של חוסר סמכות. משכך, כאשר מלכתחילה ולא בכדי ראתה המבקשת לנכון להגיש את התביעה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו לנוכח תניית השיפוט שבהסכם, שעליו נסמכת התביעה; מה גם שיוער שאף אלמלא תניית השיפוט ההתייחסות המועטה של הצדדים בנוגע לקיומן של זיקות מהותיות של התביעה אינה מטה את הכף באופן מובהק לאיזה משני בתי המשפט – דין הבקשה להידחות.

יצוין כי בנסיבות העניין לא ראיתי צידוק וטעם לקבל את בקשת המבקשת להגיש תגובה לתשובת המשיבה, שעניינה בגופן של הטענות החוזיות שבמחלוקת בין הצדדים, ואין מקומן של אלה בבקשה להעברת מקום דיון. סוף דבר, הבקשה נדחית.