בש"א 2084/07 רלה ויינשטיין נ. בנק הפועלים בע"מ

כי:

6.סעיף 5 להחלטה זו מהווה השלמה לפסק הדין שניתן ביום 14.4.05. עם מתן השלמה זו סיים בית המשפט את פסק הדין, וכל טענה נוספת או אחרת שהועלתה על ידי מי מן הצדדים, אינה יכולה להידון עוד במסגרת התיק.

2.

בעקבות בקשות חוזרות למתן ארכה להגשת ערעור שהוגשו בהסכמת הצדדים, הגיש המשיב ביום 29.5.2006 ערעור על פסק הדין וכן על ההחלטה המשלימה (ע"א 4483/06). המערערת מצידה עתרה למחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו, בטענה שמירוץ המועדים לעניין הערעור מתחיל מיום המצאת פסק הדין למשיב אף שנאמר בו כי הוא בגדר "החלטה" וכי משחלף המועד להגשת הערעור כאמור, והמשיב לא הגיש כל בקשה להארכת מועד, דין הערעור שהגיש להימחק.

3.

בהחלטה מיום 8.2.2007, דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערערת בקובעה כי בכל הקשור לנזק הממוני קבע בית משפט קמא בגוף פסק הדין שיש לראות בפסק הדין החלטה ולא פסק דין. עוד קבעה כבוד הרשמת כי אף מטעמי יעילות אין הגיון לפצל את הערעור באופן שיוגש על חלק מן הפיצוי שנפסק בו רואה המערערת פסק דין חלקי ולאחר מכן יוגש ערעור נוסף על יתרת הסכום שנפסק בגין אותו הנזק בהחלטה המשלימה. הרשמת הוסיפה וקבעה כי מכל מקום בנסיבותיו החריגות של המקרה, יש טעם מיוחד ליתן ארכה להגשת הערעור וזאת משום קביעתו המפורשת של בית משפט קמא כי פסק הדין טרם הושלם, כמצוטט לעיל, ובשל הסתמכות המשיב על כך.

4.

על החלטה זו מלינה המערערת לפניי. לטענתה, פסק הדין הכריע סופית בכל הפלוגתאות שבין הצדדים, למעט תחשיב אריתמטי של הפיצוי בגין גביית יתר, אשר הנוסחה לביצועו נקבעה בפסק הדין וכל שנותר היה לקבל את הנתונים בעניין זה. המערערת מוסיפה וטוענת כי כבוד הרשמת שגתה גם בהחלטתה החלופית לפיה יש מקום ליתן למשיב הארכת מועד להגשת ערעור, מבלי שהוגשה על ידו בקשה לכך וכן בקובעה כי יש טעם מיוחד להארכת המועד למרות שחלפה שנה מן המועד שבו היה על המשיב להגיש את ערעורו. עוד טוענת המערערת כי כל הפלוגתאות המרכזיות של המשפט למעט גובה הפיצוי בגין גביית יתר הוכרעו באופן סופי בפסק הדין ומשבחר המשיב שלא להגיש ערעור על פסק הדין במועד, הוא אינו רשאי להגישו במסגרת ערעור על ההחלטה המשלימה. המערערת טוענת כי ללא הארכת המועד, לא יכול היה המשיב לערער אלא על תוכנה של ההחלטה המשלימה אולם מהודעת הערעור שהגיש נראה כי הוא מלין כנגד כלל ההכרעות של בית המשפט קמא בפסק הדין. כמו כן, טוענת המערערת כי בקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי לתיקון טעויות שנפלו בפסק הדין נדחתה בטענה של סופיות, והדבר מעיד על כך שפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא היה סופי.

5.

דין הערעור להידחות ולו בשל כך שקיים במקרה הנדון טעם מיוחד המצדיק מתן אורכה להגשת הערעור. זאת נוכח קביעתו הברורה של בית משפט קמא כי פסק הדין טרם הושלם וכי דינו כהחלטה. בנסיבות אלה ואף אם שגגה יצאה תחת ידו של בית משפט קמא, רשאי היה המשיב להסתמך על קביעתו המפורשת של בית המשפט בעניין זה כי מלאכתו טרם הסתיימה. מטעם זה בלבד ראוי היה, כאמור, להאריך את המועד להגשת הערעור. למעלה מן הדרוש, אציין כי גם לגופם של דברים ספק בעיניי אם האורכה נדרשת ומכל מקום יש לסוגיה פנים לכאן ולכאן. במקרים גבוליים כגון אלה כבר נפסק כי אין זה ראוי לחסום טיעונים מהותיים בשל דקדוקים פרוצדוראליים, וכדברי בית המשפט בע"א 295/82 יעקב נ' עמיתור בע"מ , פ"ד לט(2) 345, 352 (1985):

אין לשכוח שסדרי הדין נועדו לשרת את העיקר, והוא בירור הזכות המהותית לגופה. לפיכך יש מקום לראות החלטה כפסק דין חלקי, אך ורק כאשר ברור בעליל, שהדיון אכן תם ונשלם, ולא כאשר יש להחלטה פנים לכאן ולכאן. כאשר התיק בנוגע לסכסוך הנטוש בין בעלי הדין טרם נסגר, יש להימנע עד קצה האפשר מסיווג החלטה כפסק-דין חלקי, אחרת נחטיא את המטרה, והטפל – דקדוקים שבסדר דין – יהפוך לעיקר. תוצאה כזו יש לדעתי למנוע.

אשר על כן, הערעור נדחה.