בש"א 2096/13 דומיקאר בע"מ נ. רמי ברזילי

1.

בבקשה שלפניי מבוקש להעביר את הדיון בת"ת 3214-06-11 (שלום – צפת) לבית משפט השלום ברמלה, שם מתנהל בין בעלי הדין הליך נוסף, בגדרו של תא"מ 9049-09-11 (שלום – רמלה), וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ) וסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ).

2.

עניינם של ההליכים בין בעלי הדין הוא בטענה לחבות כספית של המשיב כלפי המבקשת בגין השכרת רכב. בבית משפט השלום בצפת נדונה התנגדות המשיב לביצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה על-ידי המבקשת, במקור, ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו. בבית משפט השלום ברמלה נדונה תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת בגין סכומי כסף שנגבו ממנו, לטענתו, שלא כדין. תביעה זו הוגשה במקור לבית המשפט לתביעות קטנות לרמלה, והועברה לדיון בבית משפט השלום שם, לאחר שנקבע (בהחלטת בית המשפט לתביעות קטנות מיום 4.6.2012), כי ההליך אינו מתאים לבירור במסגרת תביעה קטנה.

3.

לטענת המבקשת, יש להעביר את הדיון בהליך שנדון בבית משפט השלום בצפת, אל בית משפט השלום ברמלה. לטענתה, מדובר בהליכים בעלי אותה מסכת עובדתית, ושיקולי מאזן הנוחות מחייבים את ההעברה המבוקשת. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין בכוונתו לשלם את האגרה שחויב בה בבית משפט השלום ברמלה, ותביעתו זו עתידה להימחק. בנוסף, הוא חולק על כך שיש בשיקולי מאזן הנוחות כדי להוביל לקבלת הבקשה.

4.

נוכח הצהרתו של המשיב כי התביעה שהגיש ושנדונה בבית משפט השלום ברמלה עתידה להימחק בשל אי-תשלום האגרה על-ידו, ביסוס הבקשה על תקנה 7 לתקנות סדר הדין אינו רלוונטי עוד. עם זאת, אני מוכן לראות את הבקשה דנא כנסמכת על סעיף 78 לחוק בתי המשפט, אשר צוין גם הוא בראש הבקשה.

5.

דין הבקשה להידחות. עיון במערכת "נט המשפט" מלמד, כי המבקשת לא ציינה בבקשתה כי היא פנתה בעבר לשתי הערכאות הדיוניות, ברמלה ובצפת, בבקשה הפוכה, להעביר את הדיון בהליך המתנהל בבית משפט השלום ברמלה אל בית משפט השלום בצפת. שני בתי המשפט דחו את הבקשה, תוך שתשומת ליבה של המבקשת הוסבה לכך כי הסמכות להורות על ההעברה המבוקשת נתונה לנשיא בית המשפט העליון (בקשה מיום 8.11.2011 שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, והחלטה מיום 11.11.2011; בקשה מיום 23.11.2011 שהוגשה לבית משפט השלום בצפת והחלטה מיום 12.12.2011). קיים טעם לפגם בכך שעניין זה לא צוין בבקשה. ממילא, אין בבקשה כל הסבר לשינוי בעמדת המבקשת. בנוסף, על אף שכאמור, תשומת ליבה של המבקשת הוסבה לדרך הדיונית שבה יש לנקוט עוד בשלהי שנת 2011 (והתביעה הקטנה שהוגשה לבית המשפט ברמלה הועברה לבית משפט השלום שם בחודש יוני 2012), הבקשה דנא הוגשה רק ביום 7.4.2013, וגם שיהוי זה נותר בבקשה בלא הסבר.

6.

אין גם מקום להיעתר לטענות המבקשת בדבר שיקולי מאזן הנוחות. המבקשת טענה כי מקום מגוריו של המשיב הוא בלוד, בהסתמך על תדפיס מרשם האוכלוסין לגביו. היא מוסיפה כי מקום מושבה שלה הוא במחוז מרכז, ועל כן, קיום הדיון ברמלה נוח לה יותר. המשיב חולק על טענות אלו. לטענתו, הוא מתגורר ברוב ימי השבוע בצפת, וכתובתו במרשם האוכלוסין אינה משקפת את מקום מגוריו העיקרי. הוא מוסיף, כי למבקשת ישנו סניף בעיר עפולה. אולם, לא המבקשת ולא המשיב צירפו תצהיר לתמיכה בטענותיהם (השוו, ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר , פיסקה 12 לחוות דעתי (11.4.2013)). משכך, לא אוכל לקבוע ממצא עובדתי בעניין זה. מאחר שנטל ההוכחה מוטל על כתפי המבקשת, הרי שהתוצאה מכך היא שדין הבקשה להידחות גם מטעם זה. אמנם, יש טעם בטענת המבקשת, כי בעוד שהמשיב הגיש את התנגדותו לביצוע תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל בצפת, את התביעה הקטנה מטעמו בחר להגיש בעיר רמלה, וכי הוא מתנגד עתה להעברת הדיון מצפת לבית משפט שבו הוא עצמו יזם הליך משפטי. אולם, גם בהינתן נסיבות אלו, אני סבור שהמבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובה. כשמוסיפים לכך את העובדה כי כאמור, המבקשת לא גילתה בבקשתה את מלוא הפרטים הרלוונטיים, הרי שדין הבקשה להידחות.

7.

הבקשה נדחית. המבקשת תנמק עד ליום 25.4.2013 מדוע לא תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל מחדלה והשיהוי בהגשת הבקשה.