פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א 97 /
2111
בפני:
כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי
המ
בקש
:
פלג יוסף
נגד
המשיב
:
פקיד
שומה ת"א
בקשה
להארכת מועד להגשת ערעור
תאריך
הישיבה: כ"ג בניסן תשנ"ז (30.4.97)
בשם
המבקש: עו"ד ליאב וינבאום
בשם
המשיב: עו"ד יהודה ליבליין, עו"ד
לאה מרגלית
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר ניתן ביום 3.12.96 ונמסר לידי בא-כח המבקש יום לאחר מכן.
מן הבקשה ומן הדיון שבפני עולה, כי חל שיהוי בלתי מוצדק בטיפולה של פרקליטות המדינה בבקשת המבקש לקבל את הסכמת המשיב להארכת המועד להגשת הערעור. הפנייה הראשונה בענין זה לבאת-כח המשיב נעשתה בתאריך 29.1.97, ואילו תשובה שלילית סופית ניתנה אך בתאריך 16.3.97, לא לפני תזכורות ופניות חוזרות של בא-כח המבקש לקבלת התשובה. כפי שציינתי, שיהוי זה איננו מוצדק, אך אין בו כדי לבטל את המחדלים שחדלו המבקש ובא כוחו בטיפולם בענין, כפי שיפורט להלן. לפיכך, החלטתי לדחות את הבקשה.
להלן, אבאר טעמי: ראשית , כאמור, פסק הדין של בית משפט קמא ניתן בתאריך 3.12.96. הפנייה הראשונה לפרקליטות המדינה נעשתה אך בתאריך 29.1.97, אחד עשר ימים לאחר תשובת המשיב במכתב מיום 14.1.97 כי איננו מוסמך להאריך את המועד להגשת הערעור, וכי הגורם המוסמך היא פרקליטות המדינה. בהקשר זה יש להוסיף, כי בעת הדיון אמר בא-כח המבקש, כי לפני שפנה לפקיד השומה בבקשה להארכת מועד פנה בנושא זה לפרקליטה שטיפלה בתיק בפרקליטות מחוז תל-אביב על מנת לקבל הסכמתה, אך לא נענה. על כך יש להשיב, כי בנסיבות שתוארו, ועל מנת להבטיח את זכויותיו של מרשו, שומה היה על בא-כח המבקש לפנות במישרין לבית המשפט בבקשה מתאימה להארכת מועד לפני שחלף המועד האחרון להגשת הערעור. נסיונותיו של בא-כח המבקש ליצור קשר עם גורמים שונים מלבד בית המשפט לא הוכיחו עצמם, ולכן היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה בשלב מוקדם ככל הניתן, ולא לסמוך על המגעים שהתנהלו עם הצד שכנגד.
שנית , כאמור, פנה בא-כח המבקש לבאת-כח המשיב וביקש הסכמתה להארכת המועד להגשת הערעור. בין באי-כח בעלי הדין קיימת מחלוקת באשר לסיכום הטלפוני שהושג ביניהם, ואולם, בכל מיקרה, לאחר שהבקשה להארכת מועד ששיגר בא-כח המבקש בפקסימיליה בתאריך 29.1.97 לאישור הצד שכנגד לא נענתה, וזאת עד ליום 16.3.97, מוטלת היתה החובה על בא-כח המבקש "לצמצם את הנזק" ולפנות לאלתר לבית המשפט. במשך תקופת ההמתנה הממושכת תפח האיחור וגדל, ועובדה זו נמצאת בעוכרי המבקש. הזמן שחולף מקטין את סיכויי הבקשה להארכת מועד להתקבל ומעבה את האינטרס של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד עוד בגין אותו הליך.
שלישית , גם לאחר שהתבררה באופן סופי עמדת המשיב, בתאריך 16.3.97, כי לא תנתן הסכמתו להארכת המועד, לא הזדרז בא-כח המבקש ופנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד. הוא עשה כן רק ביום 2.4.97. לאחור נוסף זה אין הסבר בבקשה, וההסבר שניתן בעל-פה איננו משכנע.
אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' בסיון תשנ"ז (12.6.97).
אורית אפעל-גבאי, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97021110.
Q02