בש"א 2173/98 אגודה שיתופית נס הרים מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ. אברהם

המשיבים הגישו לבית משפט זה ביום 13.1.98 בקשת רשות ערעור על החלטה שנתן בית המשפט המחוזי.

בהחלטה שניתנה בבקשת המשיבים ביום 4.2.98, נדרשו המערערים להשיב בכתב לבקשה תוך 15 יום מיום המצאת ההחלטה. החלטה זו נתקבלה במשרדו של בא כוח המערערים ביום 9.2.98, ואליה צורף עותק מבקשת המשיבים לרשות ערעור. עקב תקלה במזכירות בית המשפט הוחתמה הבקשה שנשלחה לבא כוח המערערים בחותמת בית המשפט בה צויין כי הבקשה הוגשה ביום 20.1.98. על פי חותמת זו הגישו המשיבים את בקשתם לרשות ערעור באחור של שבעה ימים.

בהסתמכו על החותמת השגויה, הגיש בא כוח המערערים ביום 16.2.98 בקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור, מן הטעם כי הבקשה הוגשה באיחור. בד בבד ביקש בא כוח המערערים להאריך את ה"מועדים להגשת תגובה לבקשת הרשות לערער", "וזאת עד 15 יום לאחר מתן החלטה בבקשת המחיקה או לפחות עד 15 יום לאחר מתן החלטה בבקשה זו להארכת מועדים". את בקשתו נימק בא כוח המערערים בכך כי "נראה כי אין כל טעם להיכנס בשלב זה - עד מתן החלטה בבקשת המחיקה דנן - לעובי הקורה של העניין נשוא התובענה, וכפועל יוצא מכך אין טעם בשלב זה בהגשת תשובה לגופו של עניין מטעם המבקשים לבקשת הרשות לערער".

בים 17.2.98 החליטה הרשמת של בית משפט זה (השופטת א' אפעל-גבאי) לדחות את בקשת המחיקה. שכן, הוגשה הבקשה לרשות לערער במועד (13.1.98), ו"נשמט הבסיס לבקשה". עוד הוסיפה הרשמת כי "המועד להגשת התגובה לרשות ערעור יימנה ממועד המצאת החלטה זו". המצאת החלטה זו לבא כוח המערערים היתה ביום 22.2.98, ולפיכך רשאי היה להגיש את תשובתו לבקשת הרשות לערער עד יום 9.3.98.

מאחר שבידי בא כוח המערערים היה צו לשירות מילואים מיום 2.3.98 ועד 25.3.98, נותרו בידו הימים 2.3.98-22.2.98 להכנת תשובתו לבקשה לרשות לערעור. בהניחו כי יהיה סיפק בידו לעמוד בלוח הזמנים, לא הגיש מיד בא כוח המערערים בקשה להארכת המועד. זאת עשה רק ביום 2.3.98, כשעל אף מאמציו לא עלה בידו להכין את תשובתו עד יום צאתו למילואים. בבקשתו ביקש כי המועד להגשת התשובה יוארך עד 5.4.98.

ביום 25.3.98 החליטה הרשמת (השופטת מ' אגמון) "לקבל את הבקשה להארכת המועד כך שהמועד להגשת התגובה יוארך עד 2.4.98". עם זאת חייבה את המערערים בהוצאות המשיבים בסך 3000.- ש"ח. על חיוב זה סב הערעור שלפני.

בהחלטה מציינת הרשמת כי אלמלא הגישו המערערים "את הבקשה למחיקת בקשת רשות הערעור, היתה התגובה מוגשת זה מכבר. נוסף לכך, צו המילואים נשלח... כבר ב30.12.97-, כך שעמד לרשותו [של בא כוח המערערים] זמן סביר להתארגן לקראת שירות המילואים".

אשר לנימוק הראשון, הרי שאין לומר כי הבקשה למחיקת הבקשה לרשות ערעור היתה חסרת בסיס. שכן, היה לבא כוח המערערים יסוד להניח כי חותמת בית המשפט שעל עותק הבקשה שקיבל, משקפת נכונה את מועד הגשתה על ידי המשיבים, ואין לזקוף לחובתו את התקלה שנפלה במזכירות בית המשפט.

אשר לנימוק השני שציינה הרשמת, אכן קיבל בא כוח המערערים את צו המילואים ביום 30.12.97, אולם את החלטת הרשמת לפיה יימנה המועד להגשת תשובתו מיום המצאת ההחלטה (שדחתה את בקשת המחיקה) קיבל רק ביום 22.2.98, דהיינו, כי עד צאתו למילואים עמדו לרשותו תשעה ימים (לכל היותר), בעוד שעל פי ההחלטה המקורית (מיום 4.2.98) ניתנו לו 15 ימים להגשת התשובה.

סבורני, כי בנסיבות האמורות, כאשר מהלכיו של בא כוח המערערים החלו אך ורק עקב תקלה שמקורה במזכירות בית המשפט, ונסתיימו עקב קריאתו לשירות מילואים, לא היה מקום לחייבו בהוצאות.

לפיכך, מתקבל הערעור ומתבטל החיוב בהוצאות.

אין צו להוצאות בערעור.