בש"א 2193/06 ברוך מאירסון נ. אטואל פחימה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

1.עניינו של ההליך הינו ערעור פסלות. החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלשבת בדין נתנה ביום 19.2.06 במעמד הצדדים. לפי הנטען בבקשה, ביום 2.3.06 הגיע שליח מטעמו של המבקש לבית המשפט על מנת להגיש ערעור, אולם הובהר לו כי חל איחור של יום אחד בהגשת ההליך ולפיכך לא קובל הערעור לרישום. הבקשה שלפני הוגשה ביום 9.3.06 . המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.לצורך הארכת המועד הקצר הקבוע בדין להגשת ערעור פסלות נדרש טעם מיוחד מוגבר. זאת, על מנת למנוע שיבוש הליכים בערכאה הדיונית. בקשתו של המבקש אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, כולל טענתו בדבר הגשת הערעור באיחור של יום אחד. אולם גם אם אניח כי כך אירע בפועל, אין בידי להיעתר לבקשה. זאת, שכן בבקשתו, לא מבהיר המבקש מדוע השתהה בהגשת בקשתו להארכת מועד עד ליום 9.3.06, וזאת למרות שגם לדבריו, כבר במועד בו הוגש הערעור נאמר לשליח שנשלח מטעמו כי חל איחור בהגשת ההליך. זאת ועוד, מעיון בחומר שלפני עולה כי על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם מצדיקים מתן ארכה כמבוקש, וזאת במיוחד בהתחשב באמות המידה הקפדניות לאורן נבחנות בקשות ארכה להגשת ערעורי פסלות.

נוכח טעמים מצטברים אלה, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום להארכת מועד. התוצאה היא, שהבקשה נדחית. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות.