בש"א 2205/06 יוסף שקלבר נ. המוטרנות היונית קתולית

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לפיו הורה בית המשפט על המבקש לסלק ידו מנכס ששכר. פסק הדין ניתן ביום 26.1.06 בהעדר הצדדים והומצא למבקש ביום 31.1.06 . הבקשה שלפני הוגשה ביום 9.3.06 . לטענת ב"כ המבקש, האיחור נבע עקב עומס עבודה במשרדו. עוד נטען, כי המשיבה היתה ערה לכך כי המבקש אינו משלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, שכן ב"כ המבקש הודיע לה על כוונת מרשו להשיג על פסק הדין מספר פעמים. כמו כן נטען כי סיכויי ההליך טובים. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.עומס עבודה במשרד אינו מבסס, כשלעצמו, "טעם מיוחד" להארכת מועד. כמו כן, על פני הדברים, סיכויי ההליך אינם נראים גבוהים וזאת בהתחשב בכך שעסקינן בערעור בגלגול שלישי, אשר לכאורה אינו מעלה סוגיות אשר חשיבותן חורגת מעניינם הצר של הצדדים. זאת ועוד, מעיון בטענות הצדדים בעניין זה, לא השתכנעתי שאכן ב"כ המבקש הודיע למשיבה באופן ברור על כוונתו להגיש בקשה למתן רשות לערער על פסק הדין בטרם חלף המועד להגשת הליך אלא רק ביום 5.3.06 לאחר שחלף המועד להגשתו, בשיחה שיזם בא כוח המשיבה. יחד עם זאת, פסק הדין ניתן שלא במעמד הצדדים. משכך, היה על המשיבה להראות כיצד הסתמכה על האיחור שחל בהגשת ההליך וזאת כאשר לא ידעה מתי הומצא פסק הדין למבקש. המשיבה לא הבהירה כי היא גיבשה הסתמכות כאמור עובר להודעת ב"כ המבקש על כוונתו להגיש ערעור על פסק הדין ביום 5.3.06. במצב זה, בשים לב למשך האיחור (7 ימים), לא מצאתי כי נכון להביא לדחיית ההליך רק בשל האיחור הנטען. המזור למצב שלפני מצוי בפסיקת הוצאות למבקש, אשר התנהלות בא כוחו הביאה לצורך בניהול הליך שלפני. התוצאה היא, שהמועד להגשת הבקשה לרשות לערער מוארך עד למועד הגשתה בפועל. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישא רבית והצמדה כחוק מיום הצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תתיק החלטה זו בתיקי השופטים אשר ישבו בדין בהליך שייפתח.