בש"א 2245/12 בנייני ישקו לבניין נ. בנק דיסקונט

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.1.2012. בפסק-הדין הוחלט לדחות על-הסף תביעה שהגישה המבקשת כנגד הבנק-המשיב. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 18.3.2012, שהוא המועד האחרון הקצוב בדין להגשת ההליך. ביסוד הבקשה טענה אחת והיא כי בין המבקשת לבין בא-כוחה הקודם התגלעו חילוקי דעות, וביום 13.3.2012 שכרה את שירותיו של בא-כוחה הנוכחי. לעורך-הדין החדש, כך נטען, דרוש פרק-זמן לצורך לימוד התיק הסבוך, ולשם כך נדרשת ארכה של 90 ימים. המשיב מתנגד למתן הארכה.

הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה יסודו בשיקולים חשובים ובהם יעילות ההליך וסופיותו; הבטחת מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה; שוויון בין בעלי-הדין הכפופים כולם לסדרי דין זהים; ושמירה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. לבית המשפט שמורה הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת ערעור בהתקיים "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשו וילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). בהתאם, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, לרבות חילופי ייצוג, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת. עם זאת כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו תוך איזון בין כלל השיקולים הנוגעים לעניין.

בענייננו, אין ספק כי אי-הגשת ערעור במועד נבעה מסיבה הקשורה במבקשת עצמה, לאמור: החלפת הייצוג. העובדה שהייצוג הוחלף בסמוך לתום המועד הקצוב בדין גם היא כמובן עניין של המבקשת עצמה. בנוסף לכך איני מתעלם מטענות המשיב לגבי גלגוליו של הסכסוך ארוך-השנים ולגבי הביקורת שהושמעה בפסקי-הדין על התנהלותה הדיונית של המבקשת. מנגד, יש משקל לעובדה שהמבקשת הגישה את בקשת הארכה בתוך המועד הקבוע בדין (גם אם "ברגע האחרון"), ובכך מזערה את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. עוד יש לציין כי בשלב מקדמי זה יש להיזהר בהערכת סיכויי הערעור, ויובהר כי מדובר בערעור בזכות על פסק-דין שסילק את תביעת המבקשת על-הסף.

בנסיבות אלה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי בנסיבות המקרה הוא ליתן ארכה מדודה נוספת (מעבר לזמן שכבר חלף) – עד ליום 11.4.2012, ולהכפיף את הארכה לתשלום שכר טרחת עורך-הדין של המשיב בגין הבקשה שלפניי, בסך של 4,000 ₪. משמעות הדבר היא כי הגשת אישור לבית המשפט בדבר תשלום שכר הטרחה, עד למועד שנקבע, מהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום.

הבקשה מתקבלת אפוא באופן חלקי, כמוסבר לעיל. המבקשת תציין בפתח הערעור, ככל שיוגש, את דבר הארכה, ותצרף את החלטתי-זו כנספח.

החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.