פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2282/09
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
המבקש:
ד"ר אילן כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל - משרד הבריאות
2. מרכז רפואי משולב ע"ש שיבא תל השומר
3. גנאדי ליפשיץ
בקשה להארכת מועד
בשם המבקש:
עו"ד רון דרור
החלטה
1.
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אחיטוב) לדחות את בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן בעניינו במעמד צד אחד, ביום 14.4.2008. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה ביום 1.2.2009 ולטענת המבקש היא התקבלה במשרד בא-כוחו ביום 16.2.2009. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 12.3.2009. התבקשה בה ארכה להגשת בקשת רשות ערעור עד לאחר שתתקבל החלטה בבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לביטול פסק דין. המבקש טען כי יש להמתין לקבלת ההחלטה בבקשה לעיון חוזר על מנת שלא להטריח את בתי המשפט בניהול שני הליכים במקביל. משיבים 1 ו-2 הודיעו כי אינם מתנגדים לבקשה, ואילו משיב 3 מתנגד לה. לטענתו, הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, מה גם שהבקשה לעיון חוזר נעדרת בסיס והצדקה ואין לאפשר לה לשמש "מנוף" הארכת מועד.
2.
המועד להגשת בקשה לרשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש טעם מיוחד על מנת ליתן ארכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נקודת המוצא היא כי יש להגיש את ההליך במועד. יחד עם זאת, קיימות נסיבות בהן מוצדק להאריך את המועד, נוכח קיומו של הליך "תלוי ועומד" באותו העניין. יש בכך טעם במקרים בהם ההכרעה בהליך התלוי ועומד יכול ותייתר את עצם הגשת ההליך או תשפיע באופן ממשי על הדרך בה הוא יתברר. בנסיבות אלו, יש יסוד להניח כי הארכת המועד תטיב לא רק עם בעל הדין המבקש להאריך את המועד אלא גם עם בעל הדין שכנגד, והיא יכולה להיות מוצדקת גם מטעמים של יעילות דיונית וחסכון בזמן שיפוטי (ראו, בש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל (לא פורסם, 20.10.2004)). עם זאת, אין מ דובר בהארכת מועד אוטומטית. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בהקשר זה ישנה חשיבות לסוג ההליך התלוי ועומד, לדרך בירורו ולעוצמת הזיקה בינו לבין ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד. ישנה גם חשיבות לסיכויי ההליך התלוי ועומד, כמו גם למסגרת הזמן המשוערת בה הוא עתיד להיות מוכרע.
3.
על יסוד אמות מידה אלה, יש לבחון את נסיבות העניין שבפנינו. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר. בבקשה טען המבקש כי החלטת בית המשפט ניתנה על בסיס עובדתי שגוי בקשר לביצוע המצאה של כתב התביעה למבקש. אמנם, לא הוצגה לפניי תשתית המאפשרת לקבוע כי הבקשה לעיון חוזר מגלה סיכוי ממשי, הן משום הספקות בעצם קיומו של הליך של "עיון חוזר" בהחלטה המסיימת את ההתדיינות והן משום הנטל הכבד הרובץ על בעל דין המבקש עיון חוזר. ככלל, אם סבור בעל דין כי נפלה טעות בפסק הדין, עליו להגיש הליך ערעורי במועד (השוו, בש"א 5012/01 יעקובוביץ נ' לרנר (לא פורסם, 11.7.2001). יחד עם זאת, בירור במזכירות בית המשפט העלה כי ההחלטה מיום 1.2.2009 נתקבלה אצל בא-כוח המבקש רק ביום 16.2.2009. מכאן שהפנייה לבית משפט זה נעשתה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 1.2.2009. נמצא, כי ביחס למשיב 3 טרם התגבש אינטרס מוגן לסופיות הדיון. במצב דברים זה באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר למבקש להגיש את ההליך תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. יצוין כי המבקש רשאי להפנות את הבקשה לרשות ערעור גם כנגד החלטה בבקשה לעיון חוזר, כפי שביקש ביום 12.4.2009. ההחלטה תומצא לבעלי הדין ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"ח בניסן התשס"ט (12.4.09).
גאולה לוין
ר ש מ ת