בש"א 2295/02 GUARDIAN LIFE INSURANCE COMPANY OF AMERICA נ. בלטר גוט אלוני

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער.

1.הבקשה הוגשה ביום ה', ה-14.3.02. ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה בבית משפט קמא ביום 5.2.02, והומצאה לידי המבקשת ביום 11.2.02.

2.המשיבים 1 – 4 טוענים כי דין הבקשה להידחות על הסף, בהעדר תצהיר כנדרש לתמיכה בבקשה. דין הטענה להידחות. לבקשה צורף תצהיר שנערך על ידי עו"ד עיני, בא כוח המבקשת. אף שהתצהיר היה ערוך על דרך ההפנייה לאמור בבקשת הארכה, בעובדה זו כשלעצמה אין כדי לפסול אותו (ראו ע"א 166/90

אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ,

פ"ד מו(5) 344). אף מקור המידע של עו"ד עיני בדבר העובדות נשוא התצהיר עולה מנסיבות העניין, הואיל והוא בא כוח המבקשת. אוסיף, כי לעניין זה לא נוהגים בהליכי ביניים, מן הסוג שבפניי, במידת ההקפדה הנהוגה בהליכים עיקריים (וראו תקנה 521, סיפא, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). במצב זה, אני סבור כי יש לדחות את טענת הסף האמורה.

3.לגופם של דברים, בקשת הארכה שבפניי הוגשה באיחור של יום אחד ביחס למועד האחרון להגשת בקשת הרשות לערער. על מנת להביא לקבלת הבקשה, על המבקשת להצביע על קיומם של טעמים מיוחדים למתן ארכה (ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). האם עמדה המבקשת בנטל זה?

4.הטעם המיוחד לו טוענת המבקשת נעוץ בכך, שהמבקשת היא חברה זרה, אשר מקום מושבה הוא בארצות הברית, ואשר אין לה סניפים בישראל. במצב זה, נטען כי תהליך קבלת ההחלטה בדבר הגשת בקשת הרשות לערער התמשך, באופן שהמועד להגשת בקשת הרשות לערער חלף בטרם בקשה כזו הוכנה.

5.(א) מן הבחינה העקרונית, קשיים הנובעים מכך שבעל דין אינו יושב בתחומי המדינה, עשויים להוות, במקרה מתאים, טעם מיוחד למתן ארכה. המדובר בנסיבות אשר יכולות להביא לעיכוב ממשי ביכולת לנקוט בהליך. אף כי נסיבות אלה ידועות מראש, ואינן בבחינת אירוע מפתיע או בלתי צפוי, עדיין מדובר בנסיבות אשר השפעתן על היכולת לנקוט בהליך, אינה, תמיד בשליטת בעל הדין. בשל כך, המשתנה העיקרי עליו יש לתת את הדעת בבקשה מסוג זה, מתמקד באפקט שהיה לנסיבות אלה במקרה הנתון על היכולת לנקוט בהליך בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בדין. השאלה היא מה היתה תרומתו של מקום מושבו של בעל הדין מחוץ למדינה, לצורך בהארכת המועד הקבוע בחיקוק. לשם מתן תשובה לשאלה זו, יש לבחון, על רקע מכלול העובדות הצריכות לעניין, האם היה במקום מושבו של בעל הדין כדי למנוע את הגשת ההליך במועד. בהתאם לכך, תיגזר המסקנה האם יש בעובדות כאלה כדי להוות טעם מיוחד למתן ארכה.

(ב) אוסיף, כי בהקשר זה, עשויה להיות חשיבות לשאלת מועד הגשתה של בקשת הארכה. בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, ניתן משקל רב לציפיותיו של בעל הדין שכנגד. על מבקש הארכה מוטל לכבד ציפיות אלה, ולפעול בשקידה ראויה הנגזרת מחובה זו. כאמור, קיומן של נסיבות אובייקטיוויות, הנעוצות במקום מושבו של בעל הדין, אינו נתון מפתיע או בלתי צפוי. אף העיכוב שהן עלולות לגרום אינו נוטה לתפוס את בעל הדין או באי כוחו בלתי מוכנים. לפיכך, יש לדרוש מבעל דין, המבקש לעגן בנסיבות כאלה בקשה לארכה, כי יפעל מבעוד מועד לשם קבלת הארכה, ובכך יעמיד את בעל הדין שכנגד על מצב הדברים הנוגע להמשך ההליכים, וימנע גיבושן של ציפיות לכך שבעל הדין שכנגד לא יוטרד עוד בהליכי ערעור.

(ג) כיצד עומדת הבקשה שבפניי בדרישות אלה? הבקשה מצביעה על צורך בתרגום פסק דינו של בית משפט קמא לשפה האנגלית, על מנת להביא את תוכנו של פסק הדין בפניי המבקשת. עניין זה נגזר ללא ספק מהיותה של המבקשת תושבת חוץ, ויש להביאו בחשבון בבקשה שבפניי. עם זאת, ניתן להעריך אין מדובר בעניין הצורך יותר מכמה ימים, ומה גם שאין מדובר בפסק דין ארוך במיוחד, וכל אורכו מסתכם בששה עמודים, הכוללים את כותרתו.

כל שאר הסיבות הנטענות לאיחור אינן מגלות במקרה זה כל דבר ייחודי, הנובע מכך שמקום מושבה של המבקשת נמצא מחוץ לתחומי המדינה. התייעצות של מנהלי חברה עם יועציה המשפטיים הפנימיים אינה דבר המיוחד לתאגידים היושבים מחוץ למדינה. אף תאגידים ישראליים, השוקלים את צעדיהם, עשויים לקיים התייעצות כזו. קבלת החלטה אצל הנהלתו של תאגיד בדבר נקיטתו של הליך אף היא אינה דבר המייחד תאגיד חוץ, ביחס לתאגיד היושב בתוככי המדינה. מבחינה זו, אין הבקשה שבפניי מצביעה על כל מאפיין משמעותי, הנעוץ במקום מושבה של המבקשת, ואשר עשוי לעלות כדי טעם מיוחד למתן ארכה.

זאת ועוד. בניגוד לטענת המבקשת, הבקשה שבפניי הוגשה באיחור ביחס למועד הקבוע בחיקוק. המדובר באיחור קל, של יום אחד. עם זאת, אף איחור של יום אחד הינו איחור, המחייב טעמים מיוחדים לשם הארכתו (בש"א 3086/95 בענין בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נגד בויום מהנדסים בע"מ,

פ"ד מט(5) 89). ברגיל, טעותו של בא כוח המבקשת במניין הימים אינה מהווה טעם מיוחד, לעניין זה (ראו בש"א 795/96 חברה לבניין מריו לזניק בע"מ נ' יצחקי,

פ"ד מט(5) 291). אכן, פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בהעדר הצדדים, ונשלח לצדדים בדואר. בנסיבות אלה, אין כל טענה כי המשיבה גיבשה בפועל ציפייה קונקרטית, המיוסדת על מועד קבלתו של פסק הדין בידי המבקשת, לכך שבקשת רשות לערער תוגש עד ליום 13.3.02 דווקא (וראו ע"א 7910/00 מדינת ישראל נ' ויסמן , פ"ד נה(2) 397). עם זאת, האיחור בהגשת הבקשה מצטרף להעדרם של טעמים ממשיים למתן ארכה, ופועל כנגד היעתרות לבקשה שבפניי.

סופם של דברים, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תישא בהוצאות משיבים 1 – 4 בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. לסכום זה יצורפו הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.