בש"א 2330/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ. אבנר מרים

בפני בקשה להארכת מועד.

1.המבקשת התקשרה עם המשיבים, שהם (יחד עם גורמים נוספים, שאינם צד להליך שבפני) בעלי זכויות בחלקת קרקע, בהסכם לבניית בית מגורים על הקרקע האמורה. לטענת המבקשת לא שולמה לה מלוא התמורה החוזית המגיעה לה. לפיכך תבעה את המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. תביעתה מתייחסת לארבעה רכיבים:

א.מחצית התשלומים עבור האגרות וההיטלים שיחולו על הנכס עד לסיום הבניה (סעיף 6א. לכתב התביעה);

ב.מחצית מכל הוצאות הבניה (לעניין זה הסתמכה המבקשת על סעיף ד2. להסכם, לפיו התחייבו המשיבים "לשלם מחצית מכל התשלומים שיש לשלם וששולמו בגין תוכניות בניה, הגשתן, אגרות בניה תשלומים בגין עבודות פיתוח לרבות כבישים, מדרכות, תיעול, ניקוז, ביוב, חשמל, גז, מים, הכנה לטלפונים, שכ"ט אדריכלים יועצים ומהנדסים, היטל השבחה ומס השבחה וכל הוצאה אחרת הדרושה לצורך הבניה.". לטענת המבקשת היא זכאית, מכח סעיף זה, לתשלום עבור הבנייה עצמה, כפי שבוצעה על ידה או מטעמה) (סעיף 6ב. לכתב התביעה);

ג.סכום קבוע (השווה ל - 525,000 דולר, כולל מע"מ) (סעיף 6ג לכתב התביעה);

ד.תשלום עבור שינויים ותוספות ביחס לתכנית המקורית (סעיף 6ד לכתב התביעה).

המשיבים הכירו בחבותם העקרונית לתשלום הסכומים שנכללו בסעיפים 6א, 6ג ו- 6ד לכתב התביעה (הגם שחלקו על הסכומים שנתבעו על ידי המבקשת תחת סיווגים אלה). מנגד, כפרו המשיבים בעצם חבותם לשאת בעלויות הבנייה עצמה (הוצאות שלטענת המבקשת באו בגדר המשפט "כל הוצאה אחרת הדרושה לצורך הבניה") - להבדיל מן ההוצאות שנמנו במפורש בסעיף ד2. להסכם. על פי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי תחילה תתברר סוגיית חבות המשיבים לשאת בעלויות הבנייה, כפי שנתבעו בסעיף 6ב לכתב התביעה .ואם יוכר קיומה של חבות כאמור יתדיינו הצדדים באשר לאומדן העלויות. עוד נקבע כי במקביל יידברו ביניהם הצדדים באשר לאומדן יתר החבויות, ואם לא יגיעו להסכמה ביניהם יידרש לכך בית המשפט. ביום 7.3.00 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' משל-שהם) את תביעת המבקשת לעניין עלויות הבנייה, כפי שנכללו בסעיף 6ב לכתב התביעה. הדיון ביתר טענות המבקשת נמשך.

2.בבקשה שבפני, טוענת המבקשת, כי הואיל והדיון בתובענה טרם הסתיים והואיל וייתכן, כי במהלך דיון זה יגיעו הצדדים לכדי הסדר כולל שייתר את הצורך בהגשת ערעור, מוטב יהיה אם מועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 7.3.00 יוארך עד למתן פסק הדין הסופי בהליך. לחלופין נתבקש, כי המועד להגשת הערעור יוארך עד לחלוף שלושים יום ממועד מתן ההחלטה בבקשה שבפני.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם הארכת המועד המבוקשת עלולה להביא דווקא להארכת הדיון בבית המשפט המחוזי, שכן כל עוד לא יוכרע סופית הדיון בסוגיית החיוב שנתבע בסעיף 6ב לכתב התביעה, לא יהיה טעם לגיבוש הסדר ביתר ראשי התביעה (שסכומם נופל באופן משמעותי מן הסכום שנתבע מכח סעיף 6ב האמור. לעניין זה, טוענים המשיבים, כי בעוד שתביעת המבקשת עמדה על כשלושה מליון ש"ח, גדר המחלוקת עתה, משנדחתה התביעה לפי סעיף 6ב, הוא בהתייחס לסכום של כ- 200,000 ש"ח בלבד).

4.דין הבקשה להידחות המועד להגשת ערעור קבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות"). ככזה, טעונה הארכתו "טעם מיוחד" (וראו: תקנה 528 לתקנות). העובדה שפסק הדין נשוא הבקשה הוא פסק דין חלקי אינה מקימה טעם מעין זה. פסק דין חלקי נועד, בהגדרה, לסיים מקצת מן המחלוקות שבפני בית המשפט. הארכת המועד לערעור על פסק דין מעין זה עד למתן פסק הדין הסופי תסכל תכלית זו (וראו: ע"א 507/85 פנון ואח' נ' שטראוס , פ"ד מג (1) 106, 110) . הצדדים כאן הגיעו להסדר דיוני שנועד להגדיר את מסגרת המחלוקת שבפניהם באופן יעיל ומהיר. היענות לבקשה כאן תיטול את עוקצו של הסדר זה, תעיב על המשך הדיון בבית המשפט המחוזי ותשמר מצב של אי בהירות באשר לפועלו של פסק הדין החלקי. הבקשה נדחית איפוא. לבקשתה החלופית של המבקשת, ובהסכמת המשיבים, אני מאריך את המועד להגשת הערעור עד לחלוף שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.