בש"א 2338/01 ארווין זוסמן נ. כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמר

הערעור מופנה נגד החלטת כבוד הרשם להגדיל את סכום הערבון שהמערער חויב להפקיד, להבטחת הוצאותיו של המשיב, בהליך העיקרי (ע"א 610/94). ברוח המוצע בשולי החלטתו של כבוד הרשם, הצעתי לבאי-כוח הצדדים כי הערעור על ההחלטה יידחה, תוך שמירת זכותו של המערער להגיש בקשה להפחתת סכום הערבון. בא-כוח המשיב קיבל את הצעתי. בא-כוח המערער סייג את הסכמתו להצעה בשניים: האחד, שבמסגרת בקשתו להפחתת הערבון יוכל המערער לעתור להפחתת הסכום עד לסכום הערבון המקורי, בו חויב בפתח ההליך ואשר בפועל הופקד על-ידו. והשני כי במסגרת בקשתו להפחתת הערבון יורשה לטעון נגד צדקת הנימוקים שעל יסודם ביקש המשיב להגדיל את הערבון.

בנסיבות העניין נראה לי נכון להתיר למערער לטעון להפחתת סכום ההגדלה עד לאפס, תוך ביקורת הנימוקים שעל יסודם ביקש המשיב לחייבו בהגדלת הערבון. טעמי העיקרי לכך הוא, כי החלטת כבוד הרשם בדבר הגדלת הערבון ניתנה בעקבות מחדל דיוני של המערער ולא על יסוד שמיעת טענות הפרקליטים והכרעה בהן. כן שקלתי את החשש, שלגופו הריהו טעון בדיקה במסגרת ההליך שיתקיים, שהגדלת הערבון - ולמצער הגדלתו בשיעור ניכר - עלולה להציב את המערער בפני ההכרח למחול על ערעורו, וזאת שנים אחדות לאחר שבית המשפט סיים לשמוע את הטענות בערעור והתיק שלפניו בשל למתן פסק-דין. בערעור שלפניי קיווה המערער להעלות את הטענות שיש בפיו, לא רק נגד צדקת החלטתו של כבוד הרשם (שכאמור התבססה על מחדלו הדיוני של המערער) אלא גם נגד צדקת טעמי בקשתו של המשיב להגדלת הערבון. אני סבור, כי נושא זה ראוי להידון לגופו בפני כבוד הרשם, דבר שעקב מחדלו של המערער נתייתר הצורך בעשייתו, ואין זה מן המידה שיידון לפניי, בשבתי לערעור, כאילו עסקתי בהליך המקורי.

בשעתו סברתי כי נסיבות העניין מצדיקות עיכוב ביצוע החלטתו של כבוד הרשם עד למתן פסק-דין בערעור על החלטתו. מאותם טעמים הריני סבור כי יש להותיר את עיכוב הביצוע בעינו עד למתן החלטתו של כבוד הרשם בבקשת המערער להפחתת הערבון, ובלבד שאת בקשתו האמורה יגיש המערער תוך עשרים ימים מהיום. בנתון לכך, ולהבהרות שנכללו בגוף פסק-הדין, הנני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח.