החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 2342/04 סלים אבו עיאש נ. מוופק אבו עיאש

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת ערעורבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהוגשה באיחור של 17 ימים. נקבע כי גם אם פסק הדין הגיע לידי בעל הדין סמוך למועד הערעור עשוי הדבר להצדיק ארכה, יש לנקוט בשקידה סבירה ולהגיש את הבקשה מיד לאחר שנודע על האיחור. משך ההמתנה שחלף לא עלה בקנה אחד עם הדחיפות המצופה, ולכן לא הוכח טעם מיוחד.

העובדות

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 4.1.04, והמועד להגשת ערעור חל ביום 19.2.04 בשל הודעה על עיצומים בבתי המשפט. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 7.3.04, באיחור של 17 ימים. לטענת המבקש, פסק הדין נודע להוריו, אפוטרופסיו, ביום 18.2.04, ועל פי תצהיר באת כוחם הקודמת נמסר להם באותו מועד, או סמוך לכך, מועד אחרון שונה להגשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכח טעם מיוחד למתן ארכה להגשת ערעור באיחור של 17 ימים, כאשר פסק הדין הגיע לידי בעל הדין סמוך למועד ההגשה?
  2. 2.האם יש לקבל בקשת ארכה שהוגשה לאחר חלוף פרק זמן ממושך מרגע הידיעה על פסק הדין?

הלכות

  1. 1

    מקום שבעל דין מיוצג אינו יודע בפועל על תוצאת ההליך, ופסק הדין מגיע לידיו סמוך למועד הערעור, עשוי הדבר להוות טעם מיוחד למתן ארכה.

    ״במצב בו בעל דין מיוצג אינו יודע בפועל את תוצאת ההליך ופסק הדין בהליך מגיע לידיו סמוך למועד להגשת ערעור עשוי להיות טעם מיוחד למתן ארכה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    לאחר שנודע לבעל הדין על פסק הדין, עליו לנקוט בשקידה סבירה ולהגיש בקשת ארכה בתוך זמן סביר, ואיחור של 17 ימים אינו עולה בקנה אחד עם הדחיפות המצופה.

    ״חלוף הזמן לאחר שנודע לבעל הדין על פסק הדין רובץ לפיתחו, ועליו לנקוט בשקידה סבירה בפעולותיו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • ערעור
  • שקידה סבירה
  • בעל דין מיוצג
  • פסק דין
  • עיצומים בבתי המשפט
  • איחור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בש"א

2342/04 - א'

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

המבקש:

סלים אבו עיאש

נ ג ד

המשיבים:

1. מוופק אבו

עיאש

2. הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 7.3.04. אין חולק, כי פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 4.1.04, ובהתחשב בכך שביום 5.1.04 היתה בתוקף הודעה על עיצומים בבתי המשפט, המועד האחרון להגשת ההליך הערעורי חל ביום 19.2.04. היינו, הבקשה שבפניי נגועה באיחור של 17 ימים מן המועד בו היה מקום להגיש הליך לבית משפט זה.

לטענת המבקש, נודע להוריו, הם אפוטרופסיו, רק ביום 18.2.04 על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שכן רק באותו מועד מסרו להם באי כוחם על פסק הדין. מתגובה שהגישה באת כוחם הקודמת של הורי המבקש עולים סימני שאלה ביחס לגירסת ההורים. חרף ספקות אלה, אצא מן ההנחה הנוחה ביותר למבקש, והיא כי לכל המאוחר ביום 18.2.04, עת הגיע לידי אפוטרופסיו המכתב נספח ז' לבקשתו, נתקבל בידיו העתק של פסק הדין.

במצב זה עולה השאלה, האם הוכח בנסיבות מקרה זה טעם מיוחד, כנדרש, למתן ארכה (ראו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). מן הבחינה העקרונית דומה, כי במצב בו בעל דין מיוצג אינו יודע בפועל את תוצאת ההליך ופסק הדין בהליך מגיע לידיו סמוך למועד להגשת ערעור עשוי להיות טעם מיוחד למתן ארכה, שכן לא אחת האיחור הנובע מאי הידיעה אינו תולדה של מחדל של בעל הדין. עם זאת, חלוף הזמן לאחר שנודע לבעל הדין על פסק הדין רובץ לפיתחו, ועליו לנקוט בשקידה סבירה בפעולותיו, על מנת לזכות בארכה המבוקשת.

בנסיבות מקרה זה חלפו 17 ימים מן המועד בו נודע להורי המבקש, לטענתם, על פסק הדין נשוא הבקשה שבפניי, ועד להגשת בקשת הארכה. המדובר בפרק זמן ניכר. לא נמסרו פרטים ברורים אודות המועד בו נשכרו שירותיו של בא כוחם הנוכחי של הורי המבקש, אך עולה מן הנטען כי הדבר אירע בתכוף ליום 18.2.04. נראה לי, כי המדובר בפרק זמן לא קצר, וכי ניתן וצריך היה לצפות, כי בקשת ארכה תוגש תוך פרק זמן קצר יותר. אכן, קשה לראות באיחור של 17 ימים "איחור מזערי", כנטען. לא היה דבר שמנע הגשת בקשת ארכה מיד לכשהתברר לבא כוחם הנוכחי של המבקש והוריו כי הוחמץ המועד להגשת הליך, או כי המועד האמור קרוב. הגשת בקשת ארכה בחלוף פרק זמן של 17 ימים אינה עולה בקנה אחד עם הדחיפות המצופה מבעל דין, המבקש לעמוד במועד שנקבע בדין להגשת ההליך. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה העולה מתצהיר באת כוחו הקודמת של המבקש, ועליה אין הוא חולק, ולפיה לכל המאוחר נמסר למבקש ביום 18.2.04, או סמוך לכך, כי המועד האחרון להגשת הליך ערעורי יחול ביום 22.2.04 (ראו נספח ז' לבקשה שבפניי).

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' באייר תשס"ד (26.4.04).

עודד

שחם

ר ש ם

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מקום שבעל דין מיוצג אינו יודע בפועל על תוצאת ההליך, ופסק הדין מגיע לידיו סמוך למועד הערעור, עשוי הדבר להוות טעם מיוחד למתן ארכה.
  2. 2לאחר שנודע לבעל הדין על פסק הדין, עליו לנקוט בשקידה סבירה ולהגיש בקשת ארכה בתוך זמן סביר, ואיחור של 17 ימים אינו עולה בקנה אחד עם הדחיפות המצופה.