בש"א 2342/16 יעקב בן שושן נ. מ.ל. יזמות והשקעות אילת 2011 בע"מ

1.בפניי בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.2.2016.

בפתח הדברים אציין כי תגובת המשיבה (אשר התקבלה לרישום ביום 1.4.2016) ובקשתו של המבקש למתן החלטה (בקשה מיום 31.3.2016), הובאו בפניי רק כעת, ומכאן עיתוי מתן ההחלטה. ולגופם של דברים.

המשיבה שבה בתגובתה על התנגדותה למתן הארכה, ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה אל עבר קבלת הבקשה בחלקה, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה.

2.תחילה לעניין המועד להגשת הערעור. המבקש ציין בבקשתו כי ספק האם כלל נדרשת לו ארכה להגשת הערעור, שכן זו נדרשת אך אם נמנה את הימים הנתונים להגשתו למן המועד בו בא-כוחו צפה בפסק הדין באתר "נט המשפט", וייתכן כי למעשה יש למנות את הימים להגשת הערעור למן המועד בו פסק הדין הגיע למשרד בא-כוחו בדואר. המבקש הפנה בהקשר זה לע"א 3693/15 לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט שותפות מוגבלת (5.11.2015). אלא שאותה החלטה ניתנה בהתייחס למצב המשפטי טרם כניסתו לתוקף של התיקון לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) בנוגע להמצאת כתבי בי-דין בדואר אלקטרוני (תקנות סדר הדין האזרחי (הוראת שעה), תשע"ה-2015, ק"ת 7542 (13.8.2015)), ועל יסוד המפורט בפניי אין בידי לקבוע כי לא התקיימו בענייננו הוראות תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי או כי מדובר היה בצפיה יזומה של בא-כוח המבקש בפסק הדין. לפיכך, הנחתי היא כי יש למנות את הימים אשר היו נתונים למבקש להגשת הערעור מיום 18.2.2016, ומכאן ההנחה כי המועד האחרון להגשת ההליך חל היום, 3.4.2016.

3.הטעם העומד ביסוד בקשת הארכה הוא חלופי עורכי דין, ונטען כי באי-כוחו הנוכחיים של המבקש קיבלו על עצמם את ייצוגו כשבוע לפני הגשת הבקשה (22.3.2016). הצדק עם המשיבה כי טעם זה מעורר קושי וכי עת באי כוחו של המבקש נטלו על עצמם את ייצוגו היה עליהם לקחת בחשבון את המועד האחרון הנתון להגשת הערעור, מה גם שלא הובהר מדוע המבקש התמהמה עם החלפת הייצוג ומתי פנה לראשונה לבאי כוחו הנוכחיים.

למרות זאת החלטתי כאמור לקבל את הבקשה בחלקה, שכן במצב שנוצר משמעות דחייתה היא כי דרכו של המבקש לבית משפט זה תחסם. תוצאה זו אינה מידתית בעיני בשים לב לכך שעניין לנו בערעור בזכות, בהתחשב במשמעות פסק הדין עבור המבקש (מבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור) וכן בהתחשב בכך שבשום שלב לא התגבש אינטרס המשיבה בדבר סופיות פסק הדין. זאת הן משום שכבר ביום 20.3.2016 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בה עמד על כוונתו להגיש ערעור, והן משום שהבקשה דנן הוגשה ביום 22.3.2016, כשבוע וחצי לפני שהמועד להגשת הערעור חלף.

איזון בין כל השיקולים מוביל אפוא למסקנה כי יש ליתן למבקש ארכה מתונה להגשת הערעור. בנסיבות העניין יוגש הערעור עד ליום 10.4.2016, וקבלתו לרישום מותנית בהצגת אישור לכך שהמבקש שילם את הוצאות המשיבה בגין התגובה שהגישה, בסך של 2,500 ש"ח.

הארכה תצוין בפתח ההליך שיוגש, והחלטתי תצורף כנספח.

ההחלטה תומצא ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.