בש"א 2363/14 הרי איזי אלטר נ. אדריכל יורם בר

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.11.2013 בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים.

הבקשה הוגשה ביום 30.3.2014, דהיינו באיחור של כשלושה חודשים, והמבקש התייחס בה אך לטענותיו לגופם של דברים כלפי פסק הדין והתנהלות בית המשפט המחוזי, ולא התייחס לאיחור בהגשת ההליך. בשים לב לכך שהמבקש אינו מיוצג אפשרתי לו להשלים בקשתו, ולאחר שעיינתי בהשלמה שהגיש, החלטתי לדחות את הבקשה.

לטענת המבקש אין לו השכלה משפטית ולכן לא ידע כי עומדת לו זכות ערעור על פסק הדין, וממילא לא ידע מה סד הזמנים שהיה נתון לו להגשת ערעור. לטענתו הדבר נודע לו אך "לאחרונה" ומיד הכין ערעור בכוחות עצמו. כן טוען הוא כי העיכוב בהגשת ההליך נבע מכך שהיה טרוד, בין היתר בשל בעיותיו הכלכליות.

ואולם, בטעמים האמורים אין די כדי להצדיק את מתן הארכה המבוקשת. גם בעל דין שאינו מיוצג נדרש להוכיח כי עשה מאמץ כן וסביר לברר מהו הדין לעניין הגשת הליך ערעורי על החלטה שניתנה בעניינו, ואין די בהעלאתה של טענה סתמית בדבר טעות שבדין כדי להצדיק מתן ארכה. בענייננו לא ציין המבקש כי עשה כל מאמץ מצידו לברר מהו הדין הנוהג לאחר מתן פסק הדין, וממילא לא הוכיח כי מדובר בטעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2008)). כמו כן הטענה בדבר טרדות קיומיות אשר הובילו לאיחור נטענה ללא פירוט, ואין בה כשלעצמה, וודאי שלא באופן בו הועלתה, כדי ליתן הסבר מספק לכך שהמבקש לא הגיש לכל הפחות בקשה להארכת מועד במועד מוקדם יותר. כן יצוין כי גם כעת לא צורפה לבקשה הודעת ערעור, כך שלמעשה מתבקשת ארכה נוספת להגשת ערעור בפועל.

לכך יש להוסיף כי גם סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם מצדיקים, על פני הדברים, מתן ארכה, וזאת בשים לב לכך שמדובר בפסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה (והיות והמבקש לא היה מיוצג, צוין בפרוטוקול מפורשות כי "ביהמ"ש מקריא את שהוסכם ע"י הצדדים ל[מבקש] ומסביר לו משפט אחר משפט").

נוכח כל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.