בש"א 2421/17 תרסיס בע"מ נ. סגיב 95 חברה חקלאית בע"מ

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בתובענות ב-ת"א 36001-09-16 וב-ת"א 28106-01-17, שהוגשו לבית משפט השלום בנצרת, עם הדיון ב-ת"א 49435-01-16, המתנהל בבית משפט השלום בחדרה – ולקיימם במאוחד בחדרה. עניינם של כל ההליכים בהשמדת יבולי סורגום, שהוא סוג של דגן, בשל פטרייה שנמצאה בזרעים. הנתבעות בשלוש התובענות הן המבקשת, שייבאה את הסורגום לישראל, והמשיבה 5, שההשמדה התבצעה לפי הוראתה; והתובעים בשלושת ההליכים הם גורמים העוסקים בגידול סורגום, והשמדתו גרמה להם כנטען לנזקים – המשיבים 1 ו-2 הם התובעים ב-ת"א 49435-01-16 (השלום – חדרה), המשיבה 3 היא התובעת ב-ת"א 36001-09-16 (השלום – נצרת), והמשיב 4 הוא התובע ב-ת"א 28106-01-17 (השלום – נצרת). להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה 6 אף היא נתבעת ב-ת"א 49435-01-16 (השלום – חדרה), משנטען כי גידול הסורגום על ידי המשיבים 1 ו-2 נעשה במסגרת התקשרות עם המשיבה 6, וזו לא עמדה בהתחייבויותיה; והמשיבה 7 היא יצרנית זרעי הסורגום שמקום מושבה בארצות הברית, והיא מקבלת הודעת צד ג' ב-ת"א 49435-01-16 (השלום – חדרה) וב-ת"א 36001-09-16 (השלום – נצרת).

בבקשה נטען כי יסודם של שלושת ההליכים באותה מסכת עובדתית ומתעוררות בהם שאלות משפטיות דומות, ומשכך איחוד הדיון יביא לייעולו וימנע סיכון למתן החלטות שיפוטיות סותרות. מבוקש לקיים את הבירור המאוחד בבית המשפט בחדרה, משום שהליך זה הוא שהוגש הראשון בזמן, והוא מצוי בשלב הדיוני המתקדם ביותר לאחר שקוימה בו ישיבת קדם-משפט אחת וישיבה נוספת קבועה למועד קרוב, בעוד שטרם נתקיימו דיונים כלשהם בהליכים המתנהלים בבית המשפט בנצרת.

המשיבים 1, 2 ו-5 מסכימים לבקשה; המשיבה 6 הודיעה כי אינה מתנגדת לה; המשיבים 3 ו-4 מותירים את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך שציינו כי לעמדתם איחוד הדיון עשוי לגרום לסרבולו, בשל "תלות מיותרת של התובעים אחד במשנהו"; והמשיבה 7 מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה 7, אין מקום לאיחוד הדיון, "ולו בשלב זה", בהינתן שהיא איננה צד ל-ת"א 28106-01-17 (השלום – נצרת), ושבגדרי ת"א 49435-01-16 (השלום – חדרה) תלויה ועומדת בקשה שהגישה לביטול היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, שניתן בעניינה. המשיבה 7 מוסיפה כי לא ברור בשלב זה אם אמנם ישנה תשתית עובדתית משותפת לכלל ההליכים; וכן שקיימת תניית שיפוט ייחודית המקנה את סמכות השיפוט בסכסוך לבית המשפט במדינת אילינוי שבארה"ב. לחלופין טוענת המשיבה 7 כי יש לקיים את הדיון המאוחד בבית המשפט בנצרת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה וכן בתיקי ההליכים במערכת "נט המשפט" – ובשים לב לשלבים הדיוניים שבהם מצויות התובענות ולהיעדר התנגדות מצד מרבית הצדדים – באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל. כמפורט בבקשה ובכתבי הטענות מטעם הצדדים, הכרעה בתובענות השונות תדרוש מבית המשפט לברר שאלות עובדתיות שיש ביניהן חפיפה רבה, גם אם לא מלאה, באשר למכלול השאלות הנוגעות לפגמים הנטענים בזרעים, נסיבות השמדתם והאחריות לנזקים. משכך ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות. עם זאת, דומה שישנם גם הבדלים בין נסיבותיהם השונות של המקרים, ובהקשר זה יודגש כי בית המשפט ינהל את הדיון כחוכמתו. עוד יודגש כי אין באמור כדי להביע עמדה בשאלות התלויות ועומדות ביחס למשיבה 7, הן בנוגע להיתר ההמצאה והן בנוגע לתניית השיפוט. בהתייחס לשאלת המקום שבו יתקיים הבירור המאוחד, מצאתי ממש בטעמים שציינה המבקשת התומכים בעריכת הדיון בחדרה, בעוד שהמשיבה 7 לא סיפקה כל נימוק מדוע ראוי לעמדתה לקיימו בנצרת.

התוצאה היא שאני מורה על העברת הדיונים ב-ת"א 36001-09-16 וב-ת"א 28106-01-17 (השלום – נצרת) לבית משפט השלום בחדרה, ועל איחודם שם עם הדיון ב-ת"א 49435-01-16.