בש"א 2430/98 קוהדייא מישל נ. ג.א.ל. שגב חב' לפיתוח בע"מ

1.המבקשים חתמו על הסכמים עם המשיבה 1 לבניית ביתם במשיב 2, במסגרת פרויקט של שכונה קהילתית הנבנית בקיבוץ.

2.ביום 1.6.97 נפתח נגד המבקשים הליך ביוזמת המשיבה 1 בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה, במסגרתו הוגשו שני שטרות לביצוע. בגין אחד השטרות ניתנה רשות להתגונן בהסכמת הצדדים, וההליך עבר להתנהל בבית משפט השלום בטבריה, במסגרת ת.א. 1891/97.

3.ביום 10.3.98 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בבית משפט השלום בנצרת (ת.א. 1731/98). התביעה עוסקת בליקויי בניה, ניהול רשלני של חשבונות וכספים וחובות כספיים של המשיבים למבקשים.

4.ביום 11.3.98 פנו המבקשים לנשיא בית משפט השלום בנצרת בבקשה להעביר את הדיון בת.א. 1891/97 הנדון בטבריה לבית משפט השלום בנצרת, ולאחדו עם התביעה בת.א. 1731/98, וזאת מכח סמכותו של נשיא בית משפט השלום לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד1984-. הנשיא כתילי דחה בהמ' 1829/98 את הבקשה.

5.ביום 25.3.98 הגישו המבקשים לבית משפט השלום בטבריה, בת.א. 1891/97, בקשה לתיקון כתב הגנתם בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. המבקשים ביקשו להוסיף לכתב ההגנה שלהם את פירוט האירועים שהתרחשו בענין לאחר הגשתו, בהתאם לכתב התביעה שהגישו לבית משפט השלום בנצרת בת.א. 1731/98. המשיבים, בתגובה, הגישו בקשה למחיקת סעיפים מכתב הגנתם המקורי של המבקשים, הנוגעים לטענות קיזוז שיש להם כנגד השטר. בית משפט השלום (כב' השופט אברהם) החליט ביום 31.3.98 לקבל את בקשת המבקשים לתיקון כתב הגנתם, ודחה את בקשת המשיבים למחיקת חלק מכתב טענות המבקשים.

6.בעקבות החלטה זו, פנו המבקשים לבית משפט זה, בבקשה לאחד את הדיון ולהורות על מקום השיפוט לגבי ת.א. 1891/97, 1731/98. בבקשתם נטען, כי נוכח החלטת השופט אברהם, המתירה להם להוסיף לכתב הגנתם בת.א. 1891/97 את כל הטענות הכספיות של התביעה המתבררת בת.א. 1731/98, ולאור החלטת הנשיא כתילי שנזכרה לעיל, ייאלצו שתי ערכאות שונות לנהל הליך כפול, על כל הכרוך בכך - באותה מחלוקת בדיוק בין אותם צדדים. המבקשים טוענים כי אין הצדקה בקיום הליך דיוני כפול שכזה, תוך בזבוז זמן שיפוטי והוספת עומס לבתי המשפט. נטען, כי קיום דיון מאוחד יתרום ליעילות הדיון ולנוחיות הצדדים, ואף ימנע מצב בו עלולות להנתן החלטות סותרות לגבי אותו ענין.

7.המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית , הם טוענים, כי בהגישם את הבקשה עושים המבקשים שימוש לרעה בהליכי משפט, כיוון שמשנדחתה בקשתם לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט שנידונה על ידי נשיא בית משפט השלום בנצרת, לא מיצו את ההליכים לפי סעיף 49(ב) לחוק בתי המשפט, לפיו ההחלטה ניתנת לערעור בפני נשיא בית המשפט המחוזי, אלא פנו לבית המשפט העליון בבקשה זו. המשיבים טוענים, כי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי לא נועדה לערער על החלטת נשיא בית משפט שלום, וכי היענות לבקשה תייתר ואף תרוקן מתוכן את האמור בסעיף 49(ב) לחוק בתי המשפט בעניין ערעור בפני נשיא בית משפט מחוזי, ותאפשר למבקשים "לעקוף" הוראה זו. שנית , המשיבים טוענים, כי תיקון כתב ההגנה של המבקשים אינו מוסיף טענות חדשות אלא מרחיב במקצת את מידת הפירוט של הטענות האמורות טרם התיקון. עוד טוענים המשיבים, כי משהגישו המבקשים את תביעתם לבית משפט השלום בנצרת, לקחו בחשבון את האפשרות שיווצר כפל דיונים, ואינם יכולים כעת לבסס את בקשתם בהסתמך על בעיה כביכול אותה יצרו במתכוון.

8.דין הבקשה להדחות על הסף. משפנו המשיבים לנשיא בית משפט השלום בנצרת, מכח סעיף 49 לחוק בתי המשפט, וכיוון שמדובר בשני בתי משפט הנמצאים באותו מחוז, היה עליהם, אם רצו לערער על ההחלטה, לפנות בערעור לנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, לפי סעיף 49(ב) לחוק בתי המשפט.

הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו הוצאות המשיבים בסך 3,500 ש"ח.