בש"א 2437/12 רוני סודאי נ. ליאור בילבסקי

בקשתו של המבקש להארכת מועד תלויה על בלימה. ראשית , הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. שנית , הבקשה אינה כוללת פירוט מספק ואינה נוקבת בכל התאריכים הרלוונטיים. שלישית , נימוקים הקשורים בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו – לרבות חילופי ייצוג – אינם נחשבים ברגיל "טעם מיוחד" להארכת מועד. רביעית , המבקש הגיש את בקשתו לאחר שכבר חלף המועד הקצוב בדין להגשת ערעור. חמישית , לפי הרישום ב"נט המשפט", נראה כי פסק-הדין נמסר לבא-כוחו הקודם של המבקש ביום 30.1.2012, כלומר תאריך ההמצאה הנקוב בבקשה - 5.2.2012 - אינו נכון.

עם זאת, המשיב בהגינותו מסר כי הוא מותיר את ההחלטה בדבר מתן ארכה לשיקול הדעת של בית המשפט, ובלבד שמתן הארכה יהא כפוף לתשלום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא. במצב דברים זה, אני מורה בזאת כי אם יוגש לבית משפט זה – עד ליום 21.4.2012 – אישור על תשלום ההוצאות שנפסקו בבית המשפט קמא, וכן אישור על תשלום ההוצאות בגין הבקשה שלפניי בסך של 3,000 ₪, יהא המבקש רשאי להגיש (עד ליום 21.4.2012) את ערעורו.

ככל שהערעור יוגש (בהתאם לתנאים המצוינים לעיל), יציין המבקש בפתח הערעור את דבר הארכה, ויצרף עותק של החלטתי-זו כנספח.