החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 247/98 יוסף שנקר נ. ועדת הערר מחוז י-ם

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · הארכת מועד להגשת ערעורבקשה להארכת מועד להגשת ערעור באיחור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שהוגש באיחור של כשבועיים. נקבע כי המבקש קיבל את פסק הדין לפני תום המועד ולא הסביר את השיהוי, ולכן עליו לשאת בתוצאותיו. הנסיבות שנטענו, לרבות שביתה ופגרה, לא נמצאו מספיקות כטעם מיוחד.

העובדות

המבקש הגיש ערעור באיחור של כשבועיים. טענותיו להארכה התבססו על היותו תושב חוץ, פגרת חג המולד בארה"ב ושביתה במשק הישראלי בתחילת דצמבר. המבקש קיבל את פסק הדין לפני תום המועד ולא הסביר את השיהוי בהגשה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת ערעור כאשר האיחור נגרם משיהוי של המבקש ולא מנסיבות שאינן בשליטתו?

הלכות

  1. 1

    כאשר השיהוי בהגשת הערעור נגרם בשל המבקש, עליו לשאת בתוצאות, שכן זכות המשיבים להיות משוחררים מההליך הבשילה במועד האחרון להגשת הערעור.

    ״זכות זו הבשילה במועד האחרון בו ניתן היה להגיש את הערעור, ואין לפגוע בה אלא אם כן מוכח שהאיחור היה בלתי נמנע״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    הארכת מועד אינה מוצדקת כאשר המבקש קיבל את פסק הדין זמן רב לפני תום המועד ולא נתן הסבר לשיהוי, וכאשר באי כוחו לא ביקשו ארכה מבעוד מועד.

    ״העובדה המכרעת היא, כי למרות כל הקשיים שתוארו קיבל המבקש עותק מפסק הדין כבר בתאריך 16.12.97״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • איחור בהגשת ערעור
  • טעם מיוחד
  • שיהוי
  • שביתה
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א

247/98

בפני:

כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי

המ

בקש

:

יוסף שנקר

נגד

המשיבים

:

1.

ועדת הערר מחוז י-ם

2.

ועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה

3.

ג'ק וליאה זיסקינד

4.

דליה ואהרן פרסקי

5.

ניצה ואליעזר פלד

בקשה

למתן ארכה להגשת ערעור

תאריך

הישיבה: ח' בשבט תשנ"ח (4.2.98)

בשם

המבקש: עו"ד נעמי וייל

בשם

המשיבה הראשונה: עו"ד שרון מן-אוריין

בשם

המשיבה השניה: עו"ד אילן לוי

בשם

המשיבים 5-3: עו"ד אליצור דיבון

החלטה

עילתה של הבקשה להארכת מועד שבפני באיחור בהגשת הערעור שמישכו שבועיים ימים (ראה: הודעת מנהל בתי המשפט בי"פ 4599 (עמ' 982) על פיה התקיימה בבית המשפט העליון שביתה בתאריך 4.12.97 בלבד, וכן תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין בתקופת שביתה או השבתה של עובדים), התשמ"א1981-).

באת כוח המבקש טוענת, כי הצטברותן של הנסיבות הבאות - היותו של המבקש תושב חוץ, קיומה של פגרת חג המולד בארה"ב וקשיי התקשורת עם המבקש כתוצאה מן השביתה במשק הישראלי בראשית חודש דצמבר - כל אלה עולים כדי "טעם מיוחד" המצדיק קבלת הערעור באיחור.

איני סבורה, כי קיימת הצדקה במקרה זה להאריך את המועד כמבוקש. העובדה המכרעת היא, כי למרות כל הקשיים שתוארו קיבל המבקש עותק מפסק הדין כבר בתאריך 16.12.97, היינו, הרבה לפני שחלף המועד להגשת הערעור. המבקש השתהה והורה על הגשת הערעור רק בתאריך 5.1.98. לשיהוי זה לא ניתן כל הסבר, והוא עומד בעוכריו של המבקש. זאת ועוד, המבקש טען בבקשה, כי ניהל מגעי פשרה מסוימים עם מי מהמשיבים, ואולם גם באלה הוחל רק לאחר שחלף המועד.

בנסיבות אלה, כאשר השיהוי בהגשת הערעור נגרם בעטיו של המבקש, עליו לשאת בתוצאות הנובעות מכך, שהרי מול זכותו להישמע בערעור עומדת זכותם של המשיבים, שלא להיות מוטרדים עוד בגין ההליך שהסתיים. זכות זו הבשילה במועד האחרון בו ניתן היה להגיש את הערעור, ואין לפגוע בה אלא אם כן מוכח שהאיחור היה בלתי נמנע או נגרם בשל נסיבות חריגות שלא היו בשליטת המבקש. לא כך הם פני הדברים במקרה זה.

לכך יש להוסיף, כי גם באי כוח המבקש לא ראו לנכון לבקש ארכה להגשת הערעור לפני שחלף המועד. לו עשו כן, יכולים היו להעמיד את המשיבים מבעוד מועד על כוונת המבקש לערער.

אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. המבקש ישא בהוצאות המשיבה השניה והמשיבים 5-3 ובשכר טירחת עורך דין בסך 1,000 ש"ח לכל אחת מקבוצות המשיבים.

ניתנה היום, ט' בשבט תשנ"ח (5.2.98).

אורית אפעל-גבאי, שופטת

ר ש מ ת

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98002470.

O02

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר השיהוי בהגשת הערעור נגרם בשל המבקש, עליו לשאת בתוצאות, שכן זכות המשיבים להיות משוחררים מההליך הבשילה במועד האחרון להגשת הערעור.
  2. 2הארכת מועד אינה מוצדקת כאשר המבקש קיבל את פסק הדין זמן רב לפני תום המועד ולא נתן הסבר לשיהוי, וכאשר באי כוחו לא ביקשו ארכה מבעוד מועד.