בש"א 2504/00 דורון רייניש נ. רשות הידור

ב בית המשפט העליון

בש"א 2504/00

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

המערער : דורון רייניש

נגד

המשיב ה : רשות השידור

ערעור על החלטת כבוד רשם בית המשפט העליוןמיום 8.3.00 בע"א 7252/97

בשם המערער: עו"ד עודד קריב

פ סק דין

1.לפני הרשם הוגשה בקשה למחיקת טענות מבקשה לרשות לערער שהגישה המשיבה בהיותן, כך לפי הטענה, טענות מבישות. הבקשה נסמכה על הוראות תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- על פיה רשאי בית המשפט להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור, בין היתר, משום שהוא מביש. הבקשה התיחסה אל סעיף 33 לבקשה לרשות לערער, שבו נאמר:

"33. זאת ועוד, מתצהירו של 'המייצג' לא ניתן ללמוד דבר על יכולתו הכספית, כשירותו וכשירות עורך דינו לנהל תובענה ייצוגית מרובת קשיים כגון זו.

33.1 איננו יודעים האם יש למבקש האמצעים הכספיים לממן את ניהול התובענה, אשר תהא כרוכה בלא ספק בהוצאות, כגון חוות דעת מומחים, הודעות לחברי הקבוצה, מימון השירותים המשפטיים הנחוצים לניהולה ברמה הראויה, תשלום אגרות, הפקדת ערובה בערעורים, ונשיאה בהוצאות הליכי ביניים ובפסק הדין אם וכאשר יוטלו כנגדו.

33.2 איננו יודעים האם טיפל אי פעם עורך דינו של רייניש בתובענה ייצוגית; האם הוא יכול או נכון לעמוד בעומס העבודה הכרוך בניהול התובענה והאם יש ברשותו ביטוח בסדר גודל מתאים למקרה של כשלון התובענה בשל רשלנות מקצועית.

33.3 את העדר הכשירות של המבקש ובא-כוחו, ניתן להסיק מאופן ניהול התביעה למן הגשתה בשנת 94 ועד היום; ניסוחה המעורפל והבלתי-מפורט, אי הגשת מסמכים מהותיים, העדר צירוף צדדים רלבנטיים, כגון הבנקים שהיוו צד להסדר הוראת הקבע, ובמיוחד, הגשת התביעה לבימ"ש בלתי מוסמך, לבימ"ש השלום."

הרשם הנכבד דחה את הבקשה וקבע כי העלאת הטענות איננה כשלעצמה מבישה וכי סוגיית כשירות בעלי הדין ובאי כוחם בניהול תובענה ייצוגית הנה רלבנטית ומצויה במוקד הדיון. עם זאת, ולאור הסכמת המשיבה למחיקת סעיף 33.3 לכתב טענותיה, הורה הרשם הנכבד על מחיקתו.

מכאן הערעור שלפני על החלטת הרשם.

2.המערער שב וחוזר לפני על טענתו כי האמור בסעיף 33 בבקשה לרשות לערער שהגישה המשיבה ראוי למחיקה בהיותו מביש כאמור בתקנה 417. כמו כן, מוסיף המערער וטוען כי טעה הרשם משלא פסק לו את הוצאותיו, לאור העובדה שהורה על מחיקת סעיף 33.3 לבקשה לרשות לערער - על פי הסכמת המשיבה כאמור.

3.דין הערעור להידחות.

אכן, רשאי בעל דין להעלות בכתב טענותיו טענות כנגד בעל דינו ובא-כוחו, ובלבד שאלה דרושים לעניין הנדון; וכפי שקבע הרשם בהחלטתו, הייתה המשיבה רשאית להעלות טענות בדבר כשירות המבקש ובא-כוחו לניהול תובענה ייצוגית, בהיותם פרמטרים שעל בית המשפט להביא בין שיקוליו בעת שבאה לפניו בקשה לאישור תובענה ייצוגית; לפיכך, אין מקום לומר כי עצם העלאת הטענות הוא "מביש"; הדברים שנטענו בסעיף 33 כאמור אינם נתפסים בגדרו של הדיבור "מביש" שבתקנה 417, המתייחסים לדברי הכפשה ובלע, דברים בוטים וחריפים שמקומם לא יכירם בכתב טענות כדוגמת הטענות שהועלו בבש"א 329/89 פ"ד מג(4) 756, אם כי יכול והדין עם המערער שאפשר היה לנסח את הטענות בצורה מוצלחת יותר. אכן, השאלה אם לגופו של הענין הטענה היא מבוססת ואם היא הוכחה בבית המשפט המחוזי, ענין הוא לערכאת הערעור לדון בו ואין היא יכולה לשמש עילה לבקשת המחיקה. אף לא מצאתי מקום להתערב בעניין פסיקת ההוצאות.

הערעור נדחה, ללא צורך לבקש עליו תשובה.