פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
253/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המערערת:
חב' לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יורם עדי
2. אייל וחגית אייס
3. יניב ואורנה אלמוג
4. דורית גולדמן
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער:
עו"ד ר' חן
בשם המשיבים:
עו"ד ד' כהן
פסק-דין
בפנינו ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש' ליבוביץ מיום 19.12.06, אשר ניתנה במסגרת בקשה שהוגשה בע"א 4395/06 עמותת ז"פ, ענת ואיתן גישרי ו-157 אח' נ' חברת לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, צבי שמואלי ו-128 משפחות (להלן: ההליך ). בהחלטתה נעתרה כבוד הרשמת לבקשת משפחות עדי, אייס ואלמוג (להלן:
המבקשים ) , והגברת דורית גולדמן
(להלן: המבקשת ), לצרפן כמערערות בהליך לצד יתר המשפחות המערערות. חברת לוי רמות, עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ (להלן : החברה )
מערערת על החלטה זו.
ע"א 4395/06 נסוב על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (ת.א 2573/00), אשר קיבל את תביעת החברה לפיה על המשפחות המערערות, החברות בעמותת ז.פ., לשלם לחברה כספים המגיעים לה מהעמותה, בהתאם לפסק בורר שניתן בנדון. המבקשים והמבקשת חויבו אף הם, בדומה למשפחות המערערות, בתשלום למשיבה מכוח פסק-הדין של בית-משפט קמא. ביום 25.5.06 הוגשה הודעת ערעור על ידי המשפחות האחרות. ביום 3.6.06 ביקשו המבקשים להצטרף לערעור, זאת, לאחר שצירפו עצמם, באיחור שמקורו בתקלות שונות, לייפוי הכוח שניתן לבא-כוחן של המשפחות. המבקשת, אשר נקטה תחילה בעצמה וללא ייצוג בהליך שגוי, ביקשה להצטרף להליך דנן כמערערת ביום 28.9.06. בהחלטתה, קבעה כבוד הרשמת כי יש ממש בטענתה של החברה לפיה מבחינה מהותית, אין מדובר בהודעת צירוף אלא בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור; כי לגופו של עניין לא פעלו המבקשים בשקידה סבירה לשם הגשת הערעור במועד ואף לא תמכו בקשתם בתצהיר מטעמם כנדרש; וכי היעדר הייצוג של המבקשת, כשלעצמו, אינו מקים טעם מיוחד להארכת מועד. עם זאת, לאחר ששקלה את טענות הצדדים ואת האינטרסים המעורבים בדבר, ובכללם השלב הדיוני שבו נמצא ההליך, ציפיות החברה, והיותם של המבקשים והמבקשת, ממילא, צדדים להליך הערעור (כמשיבים) שתוצאתו תהווה מעשה בית-דין כלפיהם, נעתרה כבוד הרשמת לבקשות והורתה לצרף את המבקשים והמבקשת, כל אחד בנפרד, כצדדים בערעור, תוך חיובם בתשלום הוצאות החברה בסכום כולל של 2,000 ש"ח.
בערעור שבפנינו מעלה החברה מספר טענות. ראשית, חוזרת החברה על טענתה כי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984
(להלן:
תקנות סדר הדין האזרחי )
אינן מכירות כלל במונח "הצטרפות לערעור", ולכן בפועל, יש לראות בבקשה שהוגשה כ בקשה למתן ארכה להגשת ערעור. משכך, גורסת החברה, בהתבסס על טיעונים שונים, כי המבקשים והמבקשת לא הוכיחו "טעם מיוחד" כנדרש בתקנה 528 המצדיק ארכה זו, וכי בבקשה נפל פגם פרוצדוראלי היות שלא הוגש תצהיר. החברה משיגה על קביעה נוספת של הרשמת, לפיה בהיותם של המבקשים והמבקשת צד להליך המקורי בבית-משפט קמא, ממילא הם צדדים גם להליך הערעור אשר תוצאתו תהווה מעשה בית-דין כלפיהם. המשיבים סבורים כי אין להתערב בהחלטת כבוד הרשמת.
בחנתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.
באשר לטענתה הראשונה של החברה, הרי שסמכות בית-המשפט להורות על צירוף צדדים כמבוקש במקרה זה מעוגנת בדין – וראו לעניין זה תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי , כפי שנתפרשה למשל בבש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457 (1991).
בין אם כך, ובין אם במסגרת המתווה של מתן ארכה להגשת ערעור, אין אנו רואים מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת לעניין צירוף המבקשים והמבקשת כמערערים. שיקול דעתה של כבוד הרשמת בכגון דא הוא רחב, והחלטתה נשענת על מכלול השיקולים שלעניין תוך מתן ביטוי לאופן התנהלותם של המבקשים והמבקשת בדרך של פסיקת הוצאות לחובתם. באשר לטענתה השניה של החברה, תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור", ועל כן מי שהיו בעלי דין בפני הערכאה הקודמת ואינם מערערים, אכן יש לצרפם כמשיבים לערעור.
לאור האמור, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג באדר התשס"ז (13.3.07).
המשנה-לנשיאה