פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
253/13 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשים:
1.
ITMI
בע"מ
2. יריב כהן
נ ג ד
המשיבות:
1. סקאל ספורט בע"מ
2. פלאנט אי בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שבו התקבל ערעור על פסק-דין של בית משפט השלום. פסק הדין של בית משפט קמא – כפי שנכתב בסיומו – "ניתן והודע" במעמד הצדדים ביום 10.12.2012, ו"טיוטה של הפרוטוקול נמסרה לב"כ בעה"ד במעמד השימוע". ביום למחרת שוגר לצדדים באמצעות "נט המשפט" עותק של פסק-הדין לאחר עריכה והגהה, ומסתבר כי עותק מקורי של פסק-הדין הומצא למבקשים בדואר ביום 16.12.2012.
בבקשה נטען כי לפי הגישה המחמירה היה על המבקשים להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 10.1.2013 (זאת על-יסוד ההנחה שמניין הימים החל בתאריך 11.12.2012 – היום שבו הועבר פסק-הדין באמצעות "נט המשפט"). המשיבות מצדן גורסות כי מניין הימים החל בתאריך 10.12.2012 – היום שבו שומע פסק-הדין. נתקשיתי לקבל עמדה זו בנסיבות העניין. למיטב הבנתי, ביום 10.12.2012 שומע פסק-הדין, ולצדדים נמסר פרוטוקול הדיון. אולם, המבקשים מבהירים מפורשות כי פרוטוקול הדיון נמסר ללא פסק-הדין , וכי פסק-הדין (כתוב) הועבר לידיהם לראשונה ביום 11.12.2013. במצב דברים זה, ובשים לב לקושי שבו עלול להיתקל בעל הדין החפץ להיערך להגשת בקשת רשות ערעור בלי שהנוסח המלא של פסק-הדין מונח לפניו ( ראו בש"א 1969/09 פורוש נ' דיישט (טרם פורסם, 21.6.2009)), סבורני כי אכן אין להכליל את יום 10.12.2012 בתוך מרוץ הימים.
לאור האמור, איני רואה צורך להידרש לשאלה אם יש למנות את הימים מיום 11.12.2012 (יום משלוח פסק-הדין ב"נט המשפט") או מיום 16.12.2012 (יום ההמצאה בדואר), שכן גם לפי הגרסה המחמירה עם המבקשים, היה עליהם להגיש את ההליך עד ליום 10.1.2013. בתאריך זה, כך עולה בבירור מטענות המבקשים, בקשת רשות הערעור כבר הייתה מוכנה, אך נבצר מהמבקשים להגישה נוכח מזג האוויר הסוער בעיר ירושלים. במצב דברים זה, סבורני כי מוצדק לאפשר דחייה קצרה של יום עבודה אחד, קרי: עד ליום 13.1.2013.
אשר על כן, המועד להגשת בקשת רשות הערעור מוארך עד למועד הגשתה בפועל. המזכירות תתייק בתיק בקשת רשות הערעור את החלטתי-זו.
ניתנה היום, י' בשבט תשע"ג (21.1.2013).
גיא שני
ר ש ם