החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"א 2535/01 דוד בלס נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בטענת פסלות שופט שנסמכה על מחלת המבקש. נקבע כי המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין, ולכן המחלה לא הצדיקה איחור. גם במסגרת הנחה נדיבה לגבי מועד תחילת המניין, האיחור של עשרים יום לא הוצדק.

העובדות

המבקש ביקש הארכת מועד להגשת ערעור בטענת פסלות שופט, וטען כי איחר עקב מחלתו. המבקש היה מיוצג בדיון על ידי עורך דין. המבקש הגיש את הערעור עשרים יום לאחר שנודע לו על החלטת בית המשפט.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מחלתו של המבקש מצדיקה הארכת מועד להגשת ערעור בטענת פסלות שופט?

הלכות

  1. 1

    מחלת המבקש לא הצדיקה את האיחור, שכן המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין שיכול היה להיערך להגשת הבקשה.

    ״ומחלתו לא פגעה ביכולתו של עורך הדין להיערך להגשת הבקשה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    יש להזדרז ולהגיש את הערעור עם בקשה להארכת המועד זמן קצר ככל האפשר לאחר תום חופשת המחלה, ואיחור של עשרים יום אינו מוצדק.

    ״היה על המבקש להזדרז ולהגיש את הערעור בצירוף בקשה להארכת המועד זמן קצר ככל האפשר לאחר תום חופשת המחלה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מועד
  • ערעור
  • פסלות שופט
  • מחלה
  • חופשת המחלה
  • איחור
  • מיוצג

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בש"א

2535/01

בפני:

כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ

המ

בקש

:

דוד בלס

נגד

המשיב

:

בנק

לאומי לישראל בע"מ

הוגש הליך

בשם

המשיב: עו"ד א' גאון

החלטה

זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור בטענת פסלות שופט עקב מחלתו של המבקש.

החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אחדים:

ראשית, המבקש היה מיוצג בדיון על ידי עורך דין, ומחלתו לא פגעה ביכולתו של עורך הדין להיערך להגשת הבקשה, כך שאפילו היה המבקש מגיש תעודה רפואית כדין בדבר מחלתו, לא היה במחלה כדי להצדיק איחור, ודאי שלא איחור של יותר מיום או יומיים הנדרשים כדי לערוך תצהיר מטעמו מיד עם שובו לתפקוד.

שנית, בנסיבות העניין ובהתחשב בעיכוב בהגשת הערעור, היה על המבקש להזדרז ולהגיש את הערעור בצירוף בקשה להארכת המועד זמן קצר ככל האפשר לאחר תום חופשת המחלה. אולם המבקש לא פעל כך, והגיש את הערעור עשרים יום לאחר שנודע לו, לדבריו, על החלטת בית המשפט. דהיינו: מדובר באיחור אף אם יימנה המועד להגשת הערעור החל מתום חופשת המחלה של המבקש. מחלתו של המבקש אינה מהווה צידוק לאיחור כה ממושך, ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ח' באייר תשס"א (1.5.2001).

חגית

מאק-קלמנוביץ

ר

ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מחלת המבקש לא הצדיקה את האיחור, שכן המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין שיכול היה להיערך להגשת הבקשה.
  2. 2יש להזדרז ולהגיש את הערעור עם בקשה להארכת המועד זמן קצר ככל האפשר לאחר תום חופשת המחלה, ואיחור של עשרים יום אינו מוצדק.