בש"א 2562/06 חאן עדן בע"מ נ. מול גולן בע"מ

בפניי בקשה לאיחוד דיון בשני הליכים, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

שני ההליכים נוגעים ליחסי שכירות בין המבקשים למשיבות, לפיו השכירו המשיבות למבקשים מקרקעין בירושלים ששימשו חניון למכוניות. התביעה האחת מתבררת כתביעה שטרית בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לאחר שלמבקשים ניתנה רשות להתגונן (ת.א. 16154/06). התביעה השניה היא תביעה חוזית המתבררת בבית משפט השלום בפתח תקווה, והיא מופנית הן כנגד המבקשים-השוכרים והן כנגד ערבים על פי הסכם השכירות (ת.א. 1557/06).

המבקשים טוענים כי בשני ההליכים המדובר בנושא אחד ובעניין אחד ומתעוררת בשניהם שאלות משותפות, הן משפטיות והן עובדתיות. המשיבים מתנגדים לאיחוד הדיון, בעיקר נוכח החשש כי האיוד יסרבל את הדיון ויעכב את ההכרעה בתביעה השטרית. יחד עם זאת, אין המשיבים מכחישים את הרקע העובדתי המשותף לשני ההליכים. הם מציינים כי המדובר בשכירות של אותו נכס, על ידי אותו שוכר, ובאותה תקופה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה השתכנעתי כי יש להורות על איחוד הדיון בתובענות, וזאת בהתאם לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי. כפי שנפסק לא פעם, "תכליתה של תקנה 7 ... הינה, בין היתר, הגברת היעילות בדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך שמירה על האינטרסים של הצדדים להליכים השונים... לאור המטרה שביסוד תקנה זו נפסק, כי 'די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא'" (בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' רויטל בצלאל (לא פורסם)). מעיון בחומר שלפני עולה כי קיימת חפיפה מסוימת בין שתי התובענות, לפחות ככל שהדברים נוגעים לרקע העובדתי שבבסיס ההליכים. אין בעובדה כי תביעה אחת היא תביעה שטרית והשניה תביעה חוזית כדי לשלול איחוד הדיון. להכרעות בתובענות עשויות להיות השכלות הדדיות, ואף קיים חשש שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בשאלות קרובות. יש לזכור עוד כי ניהול שני ההליכים במקביל יביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר. בנסיבות אלה, אין זה רצוי כי התביעות תידונה בפני ערכאות שונות. הואיל והדיון בתביעות מצוי ממש בראשיתן, נראה כי לא יגרם למשיבים נזק של ממש כתוצאה מהעברת הדיון ואיחודו.

אי לכך, אני מורה על העברת הדיון בת.א. 16154/06 מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו לבית משפט השלום בפתח-תקווה ואיחוד הדיון בו עם ת.א. 1557/06 (שלום פ"ת). אין צו להוצאות.