פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א 97 /
2576
בפני:
כבוד הרשמת א' אפעל-גבאי
המ
בקשת
:
מצדה חברה להנדסה בע"מ
נגד
המשיב
ה :
רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע"מ
בקשה
למתן ארכה להגשת ערעור
תאריך
ישיבה: ז' באייר תשנ"ז (14.5.97)
בשם
המבקשת: מר רוזנצוויג יהושע
בשם
המשיבה: עו"ד נ. הופמן
החלטה
במהלך הדיון הסכים בא-כח המשיבה לכך כי המבקשת היתה זכאית לערער בזכות על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה. גרסטל) מיום 13.2.97 בו נדחתה התביעה שהגישה המבקשת בבית משפט השלום ברחובות (השווה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 690 ובעמ' 776, וכן: ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נגד סולל בונה בע"מ, פ"ד לו(1) 267, 269; ע"א 400/85, 630/87 גד-שט שותפות לבנין ולהשקעות ואח' נ' אליהו עבודי ואח', פ"ד מג(3) 361, 372).
דא עקע, בשים לב למועד שבו קיבל בא-כח המבקשת -באותה עת- את פסק הדין לידיו (20.2.97), נמצא מנהל המבקשת הפועל בשמה באיחור של יום אחד, עת הגיע למזכירות בית משפט זה בתאריך 7.4.97 וביקש להגיש את הערעור.
אשר לאחור, אין בבקשה שבפני ובתצהיר שהוגש בתמיכה לה כל התייחסות לענין האחור בן היום האחד, שכן מנהל המבקשת, מר רוזנצוויג, סבר בתאריך 7.4.97 כי המדובר ביום האחרון להגשת הערעור. בעת הדיון בעל-פה טען מר רוזנצוויג, כי בא-כוחו הקודם אמר לו כי את הערעור יש להגיש עד "יום שלישי", ואילו הוא, בזהירות יתר, הגיע ביום שני, 7.4.97. כדבריו, "לא הייתי ער לזה שאני מאחר ביום אחד". לטענה זו לא הובאו כל תימוכין.
הכלל הנוהג הוא, כי "ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא... בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא-כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון". גם טענה בדבר טעות אנוש שבעטיה נגרם האיחור כפופה להבחנה יסודית זו" (בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי ואח' - תק(על) 96(3) עמ' 78). במיקרה זה לא התחוורו לאשורן נסיבות האיחור, שכן מר רוזנצוויג אשר פועל בשם המבקשת סבר כי הגיע במועד האחרון להגשת הערעור. רק לאחר שהתברר לו כי איחר, העלה את הגירסה כי הוטעה כביכול על ידי בא כוחו הקודם באשר למניין המועדים, ואף טרח להגיע לבית המשפט לפני המועד האחרון לפי אותו מידע שנמסר לו. לא למותר להוסיף כי גירסה זו לא נתמכה בכל ראיה שהיא. בנסיבות אלה, יש לסווג את סיבת האיחור במסגרת הקטגוריה של אותן נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין, ואשר יכול היה להימנע מהן.
לכך יש להוסיף, כי המבקש פנה בבקשה להארכת מועד רק ביום 24.4.97, על אף שנודע לו על הצורך לעשות כן כבר בתאריך 9.4.97.
אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באייר תשנ"ז
(18.5.97).
אורית אפעל-גבאי, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97025760.
Q01