פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
2578/99
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המ
בקש
:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
ישראל שפירא -עו"ד כונס הנכסים של חברת
זלוף מכניקה
2.
שאול זלוף
בקשה
להארכת מועד
בשם
המבקש: עו"ד ישי בית-און
בשם
המשיב 1: עו"ד ישראל שפירא
בשם
המשיב 2: עו"ד שלומי פרידמן
החלטה
בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 4.3.99, לפיה סרב בית המשפט לדון בטענת המבקש כי כונס הנכסים שמונה על ידו פועל בחריגה מסמכויותיו.
בא-כוח המבקש טוען כי טעה לחשוב כי בשל העיצומים שהיו במערכת בתי המשפט, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 19.4.99. בדיעבד הסתבר לו כי ימי השביתה אינם חלים על בית המשפט העליון, והמועד להגשת בקשת רשות הערעור חלף.
עוד טוען בא-כוח המבקש, כי עורכת-הדין ענבל נוה, אשר מטפלת בתיק מטעם משרדו, נקלעה בימים האחרונים שלפני הגשת הבקשה לסיבוכים עקב הריונה, והיתה מרותקת למיטתה, ולכן נאלץ משרדו להמתין עד המועד האחרון בו ניתן היה לדעתו להגיש את הבקשה.
כן נטען, כי המדובר בנושא עקרוני שבו נפלה טעות עקרונית בהחלטת בית המשפט קמא.
המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית, טוענים הם כי הבקשה פגומה וזאת משום שאינה נתמכת בתצהיר.
שנית, לטענתם טעותו של בא-כוח המבקש בעניין מנין הימים אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
עוד טוענים הם, שעורך הדין ישי בית און הוא זה שנטל חלק פעיל בדיון עליו נסבה הבקשה לרשות ערעור ועורכת הדין נוה רק נלוותה אליו, כך שהעדרה מהמשרד אינו יכול להוות נימוק להארכת המועד.
דין הבקשה להידחות.
המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).
המבקשים לא הציגו טעם מיוחד להארכת המועד.
טעותו של בא-כוח המבקש בחישוב מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור, בשל סברתו כי התקיימה שביתה בבית המשפט העליון, אינה יכולה להיחשב כטעם מיוחד להארכת מועד, במיוחד נוכח העובדה שלבקשה לא צורף תצהיר המסביר את מקור הטעות, את הצעדים שננקטו לבירור העובדות, וכדומה.
נפסק לא אחת כי טעות של עורך דין אינה עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות רשות ערעור (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 891; המ' 404/65 מקורות חברת מים בע"מ נ' ברזילי, פד"י כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76, מדינת ישראל נגד פלורנס , פד"י ל(2) 617; ב"ש 151/81, בודנר
נגד צוקברג , פד"י לה(3) 676, 677; בש"א 169/87, וינשטין
נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פד"י מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור , פד"י מח(5) 834).
אף העובדה המצערת כי עורכת-הדין ענבל נוה נקלעה לסיבוכים במהלך הריונה, אין בה כדי להצדיק הארכת מועד.
ראשית, טענתו של המבקש הועלתה בצורה כללית, סתמית וללא פירוט המועדים בהם הורע מצבה הבריאותי של עורכת-הדין נווה, וללא צירוף מסמכים רפואיים או תצהיר מטעמה.
שנית, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, אשר צורף לתגובת המשיבים, עורך הדין בית און הוא זה שנטל חלק פעיל בדיון בבית המשפט קמא ולא עורכת הדין נוה.
יתר על כן, גם אם אניח שאכן עורכת דין נווה היא אשר טיפלה בתיק, המצב שנוצר חייב מינויו של עורך דין אחר לטפל בעניין במקומה, ולכל הפחות הגשת בקשה להארכת המועד מבעוד מועד, במקום להמתין עד חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.
משקבעתי, כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכת המועד, פטורה אני מלדון בשאלת סיכויי הערעור, שכן הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93, Her Majesty The Queen in Right of Canada נגד רבקה ריינהולד ואח', פד"י מז(5) 646, 652).
בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שחשיבות הנושא אין בה כדי לשנות.
נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.
המבקש ישלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 800 ש"ח.
ניתנה היום, ו' בכסלו תש"ס (15.11.99).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99025780.
V03