בש"א 2592/99 איזיסופט בע"מ נ. אשרז עיבוד נתונים בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 25.2.99, לפיו ניתן צו מניעה האוסר על המבקשים להשתמש בתוכנת מחשב מועתקת של המשיבה 1, וכן חייב את המבקשים בתשלום פיצוי למשיבה.

בבקשתם טוענים המבקשים כי מנוסח ההודעה שפרסם מנהל בתי המשפט בנוגע לשביתה שהתקיימה במהלך חודש מרץ 1999 במערכת בתי המשפט, עלה כי השביתה התקיימה גם בבית המשפט העליון.

ביום 13.4.99 פנה ב"כ המבקשים 3-1 להנהלת בתי המשפט בירושלים, בכדי לברר את מועדי השביתות המדויקים ואת תחולתם לגבי מועדי הערעור לבית המשפט העליון. פנייתו לא נענתה באותו היום, ומשפנה בשנית ביום 18.4.99, נמסר לו כי המועדים שבין 15-17 למרץ ובין 24-29 למרץ אינם נמנים במניין הימים להגשת ערעור לבית המשפט העליון.

בהסתמך על מידע זה, הגיעו ב"כ המבקשים למסקנה כי המועד האחרון להגשת הערעור על פסק הדין חל ביום 27.4.99.

ביום 19.4.99 פנה שוב ב"כ המבקשים 1-3 להנהלת בתי המשפט וביקש לקבל את המידע שנמסר לו לגבי מועדי השביתות בכתב. מהעתקי ההודעות שנשלחו אליו, התברר כי השביתות שחלו בחודש מרץ לא התקיימו בבית המשפט העליון, ומכאן שהמועד להגשת הערעור חלף ביום 18.4.99.

טוענים המבקשים כי כתבי הערעור מטעם המבקשים 1-3 ו- 4-6 היו מוכנים כבר ביום 18.4.99, אך מכיוון שהמבקשים ביקשו להגיש את ערעורם במשותף, הם המתינו להשלמת כתב הערעור מטעם המבקשת 7, בסוברם בתום לב כי ניתן להגיש את הערעור עד ליום 27.4.99.

כן טוענים המבקשים כי מאחר ובאי כוחם הסתמכו על נוסח מטעה של הודעות שפורסמו בעיתונות ועל מידע שגוי שנמסר להם בטלפון מהנהלת בתי המשפט, הרי מדובר בנסיבות חיצוניות שהביאו לאיחור בהגשת הערעור, שאינן בשליטת המבקשים ובאי כוחם.

מוסיפים וטוענים המבקשים כי בהתחשב באיחור הקצר בהגשת הערעור (יומיים בלבד) ובכך שסיכוייהם לזכות בערעור טובים, יש להיעתר לבקשתם.

לבסוף טוענים המבקשים כי ביום 14.4.99 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא. המבקשים 1-6 אמנם הגישו ערעור שכנגד, אולם עדיין הם מבקשים להגיש ערעור על פסק הדין האמור, כדי למנוע טענה באשר לחריגת הערעור שכנגד ממסגרתו. לטענתם, העובדה כי באותו עניין תלוי ועומד ערעור לפני בית המשפט מהווה אף היא טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

יצוין, כי ביום 28.4.99 הוגש ערעור מטעם המבקשת 7 על פסק הדין, ולפיכך התייתר הצורך לדון בבקשה זו מטעמה.

המשיבים 2-5 שהינם משיבים פורמליים לערעור לא הביעו התנגדותם לבקשה.

המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה. המשיבה 1 העלתה מספר טענות שאינן רלבנטיות לבקשה שבפני ואשר עניינן בהליכים אחרים התלויים ועומדים בין הצדדים. לענייננו, בפי המשיבה שתי טענות: האחת, כי לא הוגשו יפויי כוח מטעם המבקשים כנדרש בתקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-; והשניה כי הערעור לא הוגש במועד רק משום שהמבקשים בחרו להמתין כדי להגיש את הערעור במשותף, וזו אינה עילה להארכת המועד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אם כי סבורה אני שלא היה די בנימוקים אותם מעלים המבקשים בנוגע לטעותם לגבי ימי השביתה בבית המשפט העליון, כשלעצמם, כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד, אולם החלטתי להיעתר לבקשה מן הטעם הנוסף שהמשיבה הגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט קמא.

הלכה פסוקה היא, שהליך התלוי ועומד לפני בית המשפט מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הליך אחר באותו עניין (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית , בעריכת ד"ר ש' לוין, בע' 892).

"טעמה של הלכה זו הוא שאם ממילא עניין מסוים תלוי תלוי ועומד לפני בית המשפט וטרם נדון, אין הצדקה למנוע הגשת הליך אחר, אשר נסב על אותו עניין והוגש באיחור, שהרי לא נגרם עיכוב בעבודת בית המשפט ולא עינוי דין לצדדים" (ב"ש 1186/85 איליט נ' אלקו , פד"י מ(2) 15).

העובדה כי בפני בית משפט זה תלוי ועומד הליך אחר באותו עניין בהצטרפו למשכו הקצר של האיחור בהגשת הערעור (יומיים בלבד) ולכך שהמבקשים פנו בבקשה להארכת המועד מיד עם היוודע להם דבר טעותם בנוגע לקיום השביתה בבית המשפט העליון, כל אלה מצדיקים היענות לבקשתם.

באשר לטענת המשיבה, כי לא הופקדו יפויי כוח מטעם המבקשים בתיק בית המשפט, יצוין כי ביום 27.6.99, הגישו המבקשים יפויי כוח מטעמם, ובכך תוקן הפגם.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המבקשים 6-1.

הערעור שצורף לבקשה יקובל לרישום.