פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
2603/13
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
המבקש:
murad djemal
נ ג ד
המשיבים:
1. משה טוויל
2. אברהם טוויל
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
זוהי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בו הוחלט, ברוב דעות, לדחות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה אשר דחה את תביעת המבקש להורות על פינויו של המשיב 1 מנכס בעילה של נטישה.
בבקשה להארכת מועד ציין בא-כוח המבקש כי אינו זוכר באיזה תאריך הומצא פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 18.2.2013 למשרדו, וכי מכך שבדרך כלל פסקי דין מתקבלים במשרדו שבוע לאחר מועד הינתנם, מניח הוא כי זה הומצא למשרדו ביום 25.2.2013. בבקשה נטען כי מחמת שגגה נרשם המועד להגשת ההליך "45 ימים וזאת תוך לקיחה בחשבון של חופשת הפסח".
המשיב 1 מתנגד לבקשה. ראשית ציין כי בדרך כלל דואר רשום מגיע בתוך יומיים, ועל כן יש להניח כי פסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקש עוד ביום 21.2.2013. כן טוען המשיב 1 כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" להארכת המועד וכי סיכויי ההליך שהגשתו מתבקשת אינם טובים.
2.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ראשית יש לתמוה על כך שהצדדים, ובפרט המבקש, מבקשים "להניח" מהו מועד ההמצאה של פסק-הדין, כאשר ניתן לבדוק עניין זה בנקל באתר "נט המשפט". בדיקה כזו העלתה כי פסק הדין הומצא למשרדו של בא-כוח המבקש ביום 24.2.2013. מכאן, ובהינתן ימי פגרת הפסח, כי הבקשה - אשר הוגשה ביום 10.4.2013 - הוגשה באיחור של שבוע ימים.
כאמור, לפי הטענה בשוגג נרשם במשרדו של בא-כוח המבקש המועד להגשת ההליך כ-45 ימים תוך לקיחה בחשבון של ימי פגרת הפסח. ואולם, טענה זו - בדבר טעות במניין הימים הנתונים להגשתו של הליך אזרחי בגלגול שלישי - נטענה בלקוניות ולא פורטה. כן לא נתמכה הבקשה בתצהיר של בא-כוח המבקש או של מאן דהוא אחר ממשרדו האחראי לטעות הנטענת, כך שלא ניתן להתרשם ממה נבעה הטעות והאם נעשה מאמץ סביר להימנע ממנה. בנסיבות אלו, ונוכח ההלכה הנוהגת עימנו ולפיה ככלל טעות שבדין או במניין הימים אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה בנסיבות בהן ניתן היה להימנע מהטעות בנקל באמצעות עיון פשוט בדין, כמו גם נוכח העובדה שסד הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור הינו דין ידוע וברור, ומשהמבקש לא הוכיח כי מדובר בטעות אשר "[א]דם סביר היה יכול להיקלע אליה" במישור האובייקטיבי או במישור הסובייקטיבי (ראו בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה , חיפה, פסקה 8 (10.12.2008)), סבורני כי לא ניתן להיעתר לבקשה במתכונת בה הוגשה. עוד יצוין, בזהירות המתבקשת, כי נראה שגם בסיכויי ההליך, כשלעצמם, אין כדי להוביל לקבלת הבקשה, באשר מדובר בהליך ב"גלגול שלישי" ועוד בבית המשפט המחוזי נקבע (בדעת רוב) כי מדובר בערעור המופנה כלפי ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות בהם אין להתערב.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 2,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ד בסיון תשע"ג (23.5.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת