פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2632/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
יעקב כהן
נ ג ד
המשיבים:
1. אלכסנדר אורן בע"מ
2. אורן אלכסנדר
3. עו"ד מיכה צמיר, כונס נכסים
4. מר דוד לוי, עו"ד
5. ד.כ. חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ
6. חנויות להשכרה בן גוריון ארלוזורוב בהרצליה
בע"מ
7. חנויות להשכרה חנויות בהרצליה הצעירה בע"מ
8. יהודית כהן
9. עו"ד זאב פלפל
10. עו"ד דן שלם
11. עו"ד שמואל אורן
12. ששון לוי
13. טובגל 5000 רכב בע"מ
14. ירון מנדה
15. יורם בר
16. המפקח על רישום המקרקעין
ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת של
בית המשפט העליון ד' כהן-לקח
מיום
10.3.11 בע"א 313/11
בשם המערער:
עו"ד ברוך חכים
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח מיום 10.3.2011, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) לסילוק על הסף של ערעור שהגיש המערער לבית משפט זה (ע"א 313/11).
ביום 12.1.2011 הגיש המערער ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.12.2010 (פר"ק 1087-09, כבוד השופטת ד' קרת-מאיר ). באותה החלטה נקבע כי בקשות שהגיש כונס הנכסים שמונה בהליך כינוס נכסי המערערת 1 בהן התבקש תשלום שכר דירה ופינוי מנכסים שונים יידונו בפני הערכאה האזרחית המוסמכת. בהודעת הערעור נכתב כי יש לראות בערעור, לחלופין, כערעור על שתי החלטות קודמות של בית המשפט המחוזי, האחת מיום 1.11.2010 והשנייה מיום 2.11.2009 במסגרתן נדחו טענות המערער בקשר להליך הכינוס.
ביום 25.1.2011 הגישו המשיבים 3-1 בקשה לסילוק הערעור על הסף בה טענו כי ההחלטה מיום 29.12.2010 הינה בגדר "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" ולכן ניתן לערער עליה לאחר קבלת רשות בלבד. עוד טענו המשיבים כי שתי ההחלטות הקודמות עליהן ביקש המערער להשיג הינן החלטות חלוטות אשר לא ניתן עוד לערער עליהן.
ביום 10.3.2011 קיבלה כבוד הרשמת את הבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים מהטעם שלא עומדת למערער זכות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי. בהחלטתה, קבעה הרשמת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.12.2010 הינה בגדר "החלטה אחרת" שכן היא אינה מסיימת את הליך הכינוס ואינה קובעת דבר לעניין הזכויות בנכסים נשוא המחלוקת. לפיכך, ככל שהמערער חפץ להשיג על שנקבע בה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. עוד קבעה הרשמת כי גם שתי ההחלטות הקודמות של בית המשפט המחוזי, אף הן בגדר "החלטה אחרת" ולכן אף הערעור עליהן טעון רשות.
מכאן הערעור שבפניי, במסגרתו טוען המערער כי שגתה כבוד הרשמת בכך שמחקה על הסף את הערעור שהגיש. לטענתו, החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.12.2010 הינה פסק דין וזאת כיון שנקבע בה כי כל הסעדים שביקש כונס הנכסים יתבררו בערכאה אזרחית ולא במסגרת תיק הכינוס ולכן למעשה הסתיים הדיון בכל אותן בקשות מימוש. עוד טוען המערער כי אף ההחלטה של בית המשפט מיום 1.11.2010 אינה בגדר "החלטה אחרת" שכן נקבעו בה קביעות סופיות באשר לזכויות הצדדים בנכסים נשוא בקשות המימוש.
לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת, בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי כל פגם בהחלטתה של הרשמת המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. יתרה מכך, נראה כי החלטה נכונה וצודקת בנסיבות העניין. אף לטעמי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 29.12.2010 הינה בגדר "החלטה אחרת" אשר הדרך להשיג עליה הינה הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.
אשר על כן, דין הערעור להדחות.
ניתן היום, ד' באייר התשע"א (8.5.2011).
ש ו פ ט