בש"א 2635/99 לילי עבודי נ. אורה פונטמנטלי

בפני בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.2.99, בו נדחתה בקשת המבקשת להצהיר כי הינה הבעלים היחידים של הבית ברחוב שלום עליכם 22 בהרצליה, ולהורות על מחיקת כל העיקולים שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין על הבית.

הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור הוגשה ביום 22.4.99, דהיינו: שלושים ושלושה יום לאחר המועד הקבוע בתקנות.

המבקשת מנמקת את בקשתה בשניים: ראשית, טוענת היא כי לצורך הגשת הערעור נזקקה למסמכים שלא היו בידיה, ואשר השגת חלק מהם ארכה זמן רב.

שנית, טוענת המערערת, כי בא כוחה סבר כי ימי השביתה בבתי המשפט בחודש מרץ אינם באים במניין הימים לצורך חישוב מועד תקופת הערעור, אך בהגיעה לבית המשפט לצורך הגשת הערעור הסתבר לה כי היתה טעות בידי בא כוחה וכי ימי השביתה נכללים במניין הימים לחישוב המועד להגשת ערעור.

עוד טוענת המערערת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים.

המשיב 3 נתן הסכמתו לבקשה. לעומתו, המשיבים 1 ו2- מתנגדים לבקשה.

ראשית, טוענים הם, כי המבקשת לא פירטה אלו מסמכים לא היו בידה לצורך הגשת הערעור, ואשר השגתם ערכה זמן רב.

שנית, טוענים הם כי ימי השביתה שלא באו במניין הימים לצורך חישוב מועדים פורסמו בהודעת מנהל בתי המשפט, אשר לפיה השביתה היתה מיום 9.2.99 ועד ליום 24.2.99, דהיינו: 13 יום, בעוד שהבקשה הוגשה באיחור של שלושים ושלושה יום.

באשר לסיכוייה של המבקשת לזכות בערעור, טוענים המשיבים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על מהימנות גרסתה של המבקשת למול גרסתם של המשיבים, ולכן סיכוייה של המשיבה לזכות בערעור קלושים ביותר.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק וככזה דרושים טעמים מיוחדים שיירשמו על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

הטעם הראשון אותו מציינת המבקשת בבקשתה אין בו כדי להצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

כפי שטוענים המשיבים 1 ו2-, טענת המבקשת כי השגתם של חלק מן המסמכים אשר היו דרושים לה לצורך הכנת הערעור ארכה זמן רב, הועלתה באופן סתמי, ללא פירוט כלשהו. המבקשת לא פירטה בתצהירה מהם המסמכים אשר לא עלה בידה להשיגם במועד, ומהם הגורמים לקושי שהתעורר בהשגתם. מעבר לכך, יכולה היתה המערערת לפנות ולבקש ארכה במועד לצורך השגת אותם מסמכים.

אף הטעם השני אותו מציינת המבקשת אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. ימי השביתה פורטו בהודעות מנהל בתי המשפט, כב' השופט דן ארבל. הודעות אלה הופצו לבתי המשפט, פורסמו בעיתונות היומית, ולא הותירו כל מקום לטעות.

אך גם בהנחה שטעות כזו ארעה על ידי בא כוח המבקשת, הרי שאין בה כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד.

בבית משפט זה נפסק לא אחת כי טעות אינה עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור (המ' 404/65, מקורות חברת מים בע"מ נגד ברזילי , פד"י כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76, מדינת ישראל נגד פלורנס , פד"י ל(2) 617; ב"ש 151/81, בודנר נגד צוקברג , פד"י לה(3) 676, 677; בש"א 169/87, וינשטין נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פד"י מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור , פד"י מח(5) 834). בענין הבנק הבינלאומי נדחתה בקשה להארכת מועד על אף הסבר מפורט שניתן בנוגע לסיבה לטעות במניין הימים.

זאת ועוד, אין בטעותו של בא-כוח המבקשת כדי להסביר מדוע חל עיכוב בהגשת הבקשה לתקופה של שלושים ושלושה יום, בעוד שהשביתה ארכה ארבעה-עשר ימים בלבד.

משקבעתי, כי המבקשת לא הציגה טעם מיוחד להארכת המועד, פטורה אני מלדון בשאלת סיכוייה לזכות בערעור, שכן הלכה היא שחשיבות העניין העומד לדיון אינה בבחינת טעם המצדיק לכשעצמו הארכת מועד, אלא יכול הוא בנסיבות מיוחדות להוות טעם מצטבר לטעם קיים (בש"א 4719/93, Her Majesty The Queen in Right of Canada נגד ABN Armo Bank N.V. , פד"י מז(5) 646, 652).

בענייננו, לא נמצא צידוק ענייני להארכת המועד, כך שסיכויי המערערת לזכות בערעור אינם מוסיפים לעניין זה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשא בהוצאות המשיבה 1 והמשיב 2 בסך 1,000 שקלים כל אחד. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד יום התשלום בפועל.