בש"א 2674/18 אמיר שושני נ. עזבון המנוח שמאסנה פאדי

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.11.2015 בת"א 35388-04-12, בגדרו התקבלה תובענה מטעם המשיבים 2-1 כנגד המבקש והמשיבים 6-3 והם חויבו בתשלום כספי ביחד ולוד. בקשת הארכה הוגשה ביום 29.3.2018.

לטענת המבקש, המיוצג על ידי בא כוח מטעם הלשכה לסיוע משפטי, לא היה מודע למתן פסק הדין במשך תקופה ארוכה ואף לא היו ברשותו אמצעים כספיים על מנת לשכור את שירותיו של עורך דין. בשלב כלשהו, ולאחר שנודע למבקש על דבר קיומה של הלשכה לסיוע משפטי, פנה אליה לשם קבלת ייצוג ובקשתו נענתה בחיוב. המבקש מוסיף וטוען כי מצבו הבריאותי לא אפשר לו לטפל בהגשת בקשת הארכה קודם לכן.

לאחר שבחנתי בקפידה את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת הארכה להידחות ללא צורך בתשובה.

עסקינן בבקשה אשר הוגשה קרוב לשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין. כלומר - על פניו מדובר באיחור ממשי ביותר. הבקשה מנוסחת באופן לקוני ואינה כוללת פירוט לגבי המועד שבו נודע למבקש על פסק הדין; המועד שבו פנה ללשכה לסיוע משפטי; והמועד שבו ניתנה ההחלטה בבקשת הייצוג.

זאת אף זאת: מתברר כי בבית משפט זה תלויים ועומדים ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין, אשר הוגשו מטעמם של המשיבים 2-1 והמשיבה 4, בהתאמה (ע"א 8797/15). עוד מתברר כי ביום 28.9.2017 הגיש המבקש, במסגרת הערעורים דשם, סיכומים מטעמו. הסיכומים הוגשו באמצעות עו"ד פולונסקי, אשר מייצג את המבקש מטעם הלשכה לסיוע משפטי גם בבקשת הארכה שלפניי. באותו המועד אף הגיש המבקש ייפוי כוח לטובת עו"ד פולונסקי. עיון בייפוי הכוח מעלה כי הוא נחתם על ידי המבקש עוד ביום 4.7.2017. דיון על פה בערעורים קבוע ליום 25.4.2018.

יש לתמוה על כך שהמבקש לא ראה לנכון לציין את הנתונים הנזכרים לעיל במסגרת בקשת הארכה שלפניי, והדברים נאמרים בלשון המעטה. מכל מקום, העובדה שעוד ביום 4.7.2017 ייפה המבקש את כוחו של עו"ד פולונסקי לייצגו בערעורים על פסק הדין, מהווה ראיה חותכת לכך שהיה מודע לקיומו של פסק הדין לפחות כתשעה חודשים לפני הגשת בקשת הארכה דנן; וכי כבר אז היה מיוצג על ידי בא כוח מטעם הלשכה לסיוע משפטי. לא ניתן כל הסבר מדוע המתין המבקש עד סמוך לפני מועד הדיון בערעורים על מנת להגיש את בקשת הארכה (ובוודאי שלא ניתן לתלות זאת במצבו הבריאותי, שהרי כשם שהגיש את הסיכומים יכול היה להגיש גם את הבקשה להארכת מועד). זאת ועוד, היענות לבקשה בשלב הנוכחי - זמן קצר לפני מועד הדיון בערעורים - צפויה לעכב את הדיון ולסרבלו, ולכך בוודאי אין הצדקה.

לא נעלמו מעיניי טענות המבקש לגופם של דברים, ואולם בשים לב לאמור עד כה אין בטענות אלה כדי להטות את הכף לעבר קבלתה של בקשת הארכה.

הבקשה להארכת מועד נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים בע"א 8797/15.