בש"א 2701/07 יגאל כהן נ. כל חן בע"מ

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו אשר דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום (בכפוף לתיקון טעות חשבונית) לפיו התקבלה באופן חלקי תביעת המשיבה לפצותה בגין סחורה ומלאי שנגנבו ממנה. פסק הדין ניתן ביום 25.7.06 בהעדר הצדדים. הבקשה שלפני הוגשה ביום 22.3.07. לטענת ב"כ המבקש, הוא לא חש בטוב במשך חודש וחצי ומטעם זה לא הוגשה הבקשה לרשות ערעור במועד. עוד נטען, כי ב"כ המשיב, אשר תחילה נתן את הסכמתו לכך שתוגש בקשה למתן ארכה, חזר בו והתנה את הסכמתו בתשלום ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבה בפסק דינו של בית משפט קמא. לפי הנטען, מאחר ומצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לשלם סכום זה, ביקש הערב, אשר חתם על הערבון שהופקד בבית משפט קמא, לשלם את ההוצאות בשישה תשלומים. ב"כ המשיב סרב, אך הסכים לכך שההוצאות ישולמו בשלושה תשלומים. אף הסכם זה שונה, וב"כ המשיב דרש כי ההוצאות ישולמו במזומן ובהתאם לדרישה זו נטל הערב הלוואה, אולם, בבואו לשלם הובהר לו כי ב"כ המשיב חזר בו פעם נוספת וכעת הוא מסרב לתת את הסכמתו לבקשה למתן ארכה וכי הוא אינו מעוניין לגבות את ההוצאות. לטענת המבקש, התנהלות הדברים, אשר פורטה לעיל, גרמה לעיכוב נוסף בהגשת הבקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער. עוד נטען על-ידי ב"כ המבקש, כי יש לראות במחלתו טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה. כמו כן, לטענתו, הסכמת המשיבה למתן ארכה היא בגדר הסכם שזכות המבקש לאוכפו וכי המשיבה ניהלה מו"מ בחוסר תום לב לעניין תשלום הוצאותיה. לטענתו, בנסיבות אלה הפגיעה בציפיות המשיבה לסופיות ההליך הינה פחותה שכן היתה לה צפייה להמשך הדיון.

2.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש לא הצביע בבקשתו על טעם מיוחד המצדיק העתרות לה, וזאת בשים לב לכך שהבקשה הוגשה באיחור רב, העולה על שמונה חודשים מיום מתן פסק הדין בבית משפט קמא. עוד נטען, כי רק כעבור שלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין פנה ב"כ המבקש אל המשיבה בכדי שתיתן הסכמתה למתן ארכה והיא נעתרה לבקשתו, בתנאי שישולמו לה ההוצאות שנפסקו לטובתה בבית משפט קמא. אולם, לפי הנטען, המבקש לא הגיב לדרישתה, אלא רק כעבור מספר חודשים, בחודש ינואר. בשלב זה, לטענת המשיבה היא סירבה לשקול את הבקשה מהטעם שחלף זמן רב וטרם שולמו לה ההוצאות, כפי שסוכם ביניהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי סך כל הימים בהם חלה ב"כ המבקש מסתכם ב-17 ימים, 6 ימים בחודש אוקטובר ו-11 ימים בחודש דצמבר, ולטענתה, אין זה סביר כי איחור כה ניכר בהגשת הבקשה נבע עקב מחלתו. המשיבה מציינת, כי המבקש טוען שנעשה הסכם בינו לבינה, אולם הוא לא צירף לבקשתו אסמכתא אשר יש בה כדי לאשש טענה זו. לטענת המשיבה, נפגע אינטרס ההסתמכות שלה לסופיות הדיון והיא נגררת להתדיינות משפטית אשר סברה כי הסתיימה לפני זמן רב.

3.

הבקשה שלפני הוגשה באיחור ניכר. עיון בבקשה אינו מעלה טעם מיוחד המצדיק להיעתר לה. לפי הנטען, האיחור בהגשת ההליך נבע מפאת מחלתו של ב"כ המבקש, אולם בבקשה לא הובהר מתי הומצא פסק הדין למבקש לפיכך לא ניתן לבחון האם קיים קשר סיבתי בין מחלת ב"כ המבקש לאיחור שחל. מכל מקום, אף אם אניח כי קיים קשר חלקי כאמור, ברי שאין בכך כדי לתרץ איחור כה ניכר בהגשת הבקשה. אשר למגעים שהתנהלו בין הצדדים להשגת הסדר בדבר הסכמה למתן ארכה בכפוף לתשלום ההוצאות בהן חויב המבקש בפסק דינו של בית משפט קמא. אין מחלוקת בין הצדדים כי המו"מ בעניין זה התנהל לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשה למתן רשות לערער. במצב דברים זה, אין מקום לטענת ב"כ המבקש כאילו עצם ניהול המו"מ מעיד על קיום צפייה מופחתת מטעם המשיבה לסופיות הדיון. שיקול כאמור כוחו יפה כאשר צד מודיע לבעל דין שכנגד, בתוך המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי, על כוונתו להשיג על החלטת בית משפט קמא. אין בפנייה לבעל הדין שכנגד לאחר מועד זה כדי להפחית את עוצמת הצפייה לסופיות ההליך, שכן פסק הדין הפך זה מכבר לחלוט. יובהר, כי ככול שסבור ב"כ המבקש כי המשיבה הפרה הסדר כאמור, ואיני מביעה עמדה בעניין זה, בקשה למתן ארכה אינה מהווה אכסניה מתאימה לדון בטענות אלה לגופן. אוסיף, כי עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, שעל פני הדברים, סיכויי ההליך אינם טובים, שכן אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית משפט קמא. במצב דברים זה, אין מקום להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.