פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2749/18 -
ב'
ע"א
2935/18
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקשים:
1.
מ.ע.ג.ן
-
יעוץ
וניהול נכסים בע"מ
2. מ.ו השקעות בע"מ
3. ד"ר משה וינברג
נ ג ד
המשיבה:
בוטיק- שימור מבנים בע"מ
בקשה להארכת מועד לנקיטת
הליך ובקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
התיק הועבר לטיפולי לפני ימים בודדים בשל חילופים בלשכת הרשמים.
אין חולק כי הבקשה להארכת מועד (בש"א 2749/18) התייתרה, ולפיכך אני מורה על מחיקתה.
באשר לסוגית ההוצאות : המבקשים הגישו את בקשת הארכה ביום 4.4.2018. ביום 12.4.2018 הורתה כב' הרשמת ל' בנמלך למשיבה להשיב לבקשת הארכה עד ליום 16.4.2018. ואולם מתברר כי עוד ביום מתן החלטתה של כב' הרשמת, הגישו המבקשים את הערעור אשר לגביו התבקשה הארכת המועד (ע"א 2935/18). מן החומר שלפניי עולה כי המבקשים לא הודיעו למשיבה על דבר הגשת הערעור מיד עם הגשתו (ויצוין כי לדברי המבקשים עצמם, הבקשה מיום 11.4.2018 למתן החלטה, ממנה משתמע כי בכוונתם להגיש את הערעור ביום 12.4.2018, הומצאה למשיבה רק ביום 16.4.2018). משכך, פעלה המשיבה בהתאם להחלטת כב' הרשמת והגישה את תשובתה לבקשת הארכה ביום 16.4.2018 (כלומר, לאחר שהערעור כבר הוגש בפועל).
לטענת המבקשים, עצם הגשת הערעור לא ייתרה את הצורך להכריע בבקשת הארכה וזאת מן הטעם ש"[...] ככל שבית-משפט נכבד זה ייעתר לבקשה להארכת מועד [...] ימשכו המבקשים את כתב הערעור מבית המשפט העליון הנכבד, שממילא הוגש רק למען הזהירות " (סעיף 31 להודעת המבקשים מיום 8.5.2018. ההדגשה במקור). על פי הנטען, ההכרעה בבקשת הארכה התייתרה רק בהמשך הדרך, עם חתימתו של הרשם על פסיקתא ביום 13.5.2018. אין בידי לקבל טענה זו. מרגע שהערעור הוגש בפועל, לא היה עוד מקום וצורך להידרש לבקשת הארכה להגשתו. תחת זאת, היו המבקשים יכולים להגיש בקשה מתאימה, במסגרת הערעור, לעכב את הטיפול בו עד אשר תתבהר התמונה בכל הנוגע לערעור הרשם אותו הגישו לבית המשפט המחוזי. יוצא אפוא, כי העובדה שהמבקשים לא הודיעו למשיבה בזמן אמת על הגשת הערעור (וכפועל יוצא מכך, על התייתרות בקשת הארכה), גרמה למשיבה להגיש תשובה שלא לצורך ולשאת בהוצאות מיותרות.
מן העבר השני, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהלכה למעשה אכן התעוררה שאלה מסוימת ביחס לאופן ההשגה על ההחלטה מיום 19.2.2018 (ולא למותר לציין כי
בהחלטתה מיום 1.5.2018 ציינה כב' השופטת ש' דותן באופן מפורש כי "[...] סיווגו של ההליך אינו נקי מספקות [...]"). על כן, ובשים לב למכלול הנסיבות, ספק בעיניי
אם היה מקום להתנגד לבקשה להארכת מועד, כפי שעשתה המשיבה.
בשים לב לאמור לעיל, ומשאיזנתי בין השיקולים הנוגדים (העובדה שהתנהלות המבקשים במסגרת הבקשה להארכת מועד גרמה להוצאות מיותרות למשיבה, מחד; והעובדה שעל פניו ספק אם היה מקום להתנגד לבקשה להארכת מועד, מאידך) - ראיתי לחייב את המבקשים בהוצאות לטובת המשיבה, אך זאת בסכום מתון של 1,500 ש"ח. וזו, אפוא, החלטתי.
התוצאה היא כי בש"א 2749/18 נמחקת, תוך חיוב המבקשים בהוצאות לטובת המשיבה בסך של 1,500 ש"ח. הטיפול בע"א 2935/18 יימשך כסדרו.
ניתנה
היום, כ"ט בתמוז
התשע"ח
(12.7.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם