פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
2787/05 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקש:
שמעון כהן
נ ג ד
המשיב:
פקיד השומה אשקלון
בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע
החלטה
1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 1.2.05 והומצא למבקש ביום 6.2.05. בקשת הארכת המועד הוגשה ביום 21.3.05, כלומר באיחור של 13 ימים. נשוא ההליך הוא ערעור על שומות שקבע המשיב למבקש, בגין שנים 1997-1998. לפני שהספיק לערער על השומות עבר המבקש תאונת דרכים קשה, במסגרתה נפגע פגיעת ראש. בנו, אשר מונה כאפוטרופסו, ניסה לנהל משא ומתן עם המשיב בעניין, ומשלא הצליח, הגיש את הערעור בשם אביו. נימוקי הערעור לא הוגשו במועדם, ובמקום זאת הוגשה בקשה להארכת מועד לצורך משא ומתן בהצעה מסוימת שהציע הבן. המשיב התכחש להצעה זו, והבקשה נדחתה. מכאן ההליך בפני בית משפט זה. כיוון שההליך נפתח באיחור, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, היא הבקשה הנדונה כאן.
2.המבקש, באמצעות בנו, טוען כי מאחר ולא היה מיוצג בבית המשפט קמא בשל חסרון כיס, ולאור נסיבותיו האישיות הקשות והחריגות, וחוסר ההיכרות של הבן עם הלכות מס הכנסה והליכי משפט, יש להפוך את החלטת בית המשפט קמא, ולהתיר לו לערער על השומות. המבקש טוען כי עד הגשת הבקשה דנן סבר בתום לב כי הוא עודנו בהליכי משא ומתן עם המשיב, ולפיכך סבר כי כל עוד מתקיימים הליכים אלה, אין צורך להמשיך בניהול ההליך בבית המשפט, ולהגיש מסמכים. המשיב טוען מנגד כי המבקש לא הראה טעם מיוחד לבקשתו, וכי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים.
3.לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. ראשית, לעניין הטעם המיוחד, נראה כי נסיבותיו הקשות והחריגות של תיק זה די בהן כדי להיחשב טעם מיוחד. אמנם לא לעולם חוסן, ואין לקבל טעויות שייעשו פעם אחר פעם באותו נימוק, אך כאשר מדובר על הליכים שהתנהלו בטווח זמנים מצומצם, בעוד המבקש ובנו היו עסוקים בשיקום והסתגלות, נראה כי האיחורים כולם מהווים מסכת עובדתית אחת, הנובעת מן הנסיבות הקשות, ובשל כך מהוות "טעם מיוחד". המשיב, מצידו, לא הוכיח כי נגרם לו נזק בשל האיחור או כי הסתמך עליו. בנוסף, לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור, משקיבלתי את הטענה בדבר המצב הקשה של האב כמצדיק את האיחור במקרה שבפני, הרי שממילא ברי כי סיכויי ההליך טובים דים בכדי להאריך המועד במקרה זה. יש לזכור, אכן, כי משמעות הדחייה של הבקשה דנן הינה כי עניינו של המבקש לא יהיה נדון לגופו ולו פעם אחת, ומתוצאה זו יש להימנע ככל שניתן, בייחוד בנסיבות המקרה דנן. בכך שונה גם ענייננו זה מן האסמכתאות שהובאו על ידי המשיב (בש"א 9202/04 ובש"פ 10845/04).
4.לפיכך, הבקשה מתקבלת. על המבקש לפתוח בהליך של בקשת רשות ערעור תוך 10 ימים מעת המצאת בקשתי זו.
ניתנה היום, י
באייר התשס"ה (19.5.2005).
יגאל מרזל
ר ש ם