בש"א 279/14 ודיע מנסור נ. מוניר סלאמה ואח'

בהמשך להחלטתי מיום 22.1.2014 בה אפשרתי למבקש להשלים ולהבהיר בקשתו ציין המבקש כי נודע לו אודות ההחלטה מיום 15.1.2013 אך ביום 27.12.2013, וכן הוסיף כי לא הגיש את הבקשה עד עתה בשל מצבו הרפואי ונסיבות חייו.

ואולם, גם לאחר הבהרות אלו איני סבורה כי המבקש הרים את הנטל להוכיח כי קיים "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה (לשיקולים הרלבנטיים הצריכים לעניין ראו בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פסקאות 7-11 (10.12.2013) (להלן: עניין מדהנה )).

יצוין בהקשר זה כי המבקש היה מיוצג הן בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה (והעובדה שבא-כוחו טוען כי אינו מקבל שכר עבור ייצוגו אין בה לשנות מכך). בבקשה ובהשלמה לא הובהר כיצד אירעה טעותו של בא-כוח המבקש לעניין הערכאה אליה פנה בבקשה למתן ארכה, ואילו מאמצים עשה לבירור הדין החל בעניין (לנסיבות בהן "טעות שבדין" עשויה להצדיק מתן ארכה ראו: בש"ם 6229/11 דון - יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה , פסקה 8 (10.12.2008); עניין מדהנה , פסקה 10). כן לא הובהר מדוע בא-כוחו של המבקש לא בירר תקופה כה ארוכה (כשנה) מה עלה בגורל הבקשה שהוגשה באמצעותו, אף אם ההחלטה לא הגיעה לידיו כטענתו, ויוזכר כי בקשתו היתה למתן ארכה של עשרה ימים להגשת ההליך. מובן כי בטענות לעניין מצבו של המבקש עצמו אין כדי ליתן כל מענה לעניין התנהלות בא-כוחו.

כן יש ליתן משקל לאיחור הניכר בהגשת ההליך (למעלה משנה), ואיני סבורה כי בטענות שהעלה המבקש יש כדי להוכיח כי לא התגבש אינטרס הסתמכות מצד המשיבים על סופיות פסק הדין משך תקופה ארוכה זו (ויוזכר כי בקשת הארכה הוגשה בבית המשפט המחוזי ביום 22.11.2012, ואילו הבקשה שבפניי הוגשה כעבור למעלה משנה, ביום 12.1.2014). לבסוף אציין כי לעניין ההליך שהגשתו מתבקשת נראה כי המשוכה הניצבת בפני המבקש אינה קלה, בשים לב לכך שפסק הדין נסמך בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות.

נוכח משקלם המצטבר של כל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.