בש"א 2827/12 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 22.2.2012, שבו נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטה של כבוד רשם בית המשפט המחוזי מיום 9.1.2012, שלא לפטור את המבקש מתשלום אגרה בגדרי "ערר על אי הענקת סיוע משפטי".

המבקש קיבל את פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ביום 26.2.2012. משכך, היה עליו להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 27.3.2012. המבקש לא הגיש את ההליך במועד. בבקשה שלפניי הוא מסביר כי אינו מיוצג, וכי בשל מורכבותה של ההחלטה ניסה להיעזר בכמה עורכי-דין לצורך ניסוח הבקשה, אך בשל חסרון-כיס הדבר לא הסתייע. כמו-כן היה חולה. המבקש סבור כי נגרם לו עוול.

אין בידי להיעתר לבקשה שלפניי.

המבקש מרבה בהגשת הליכים לבית משפט זה, ולא פעם מגיש בקשות להארכת מועד. אלא שעצם העובדה שהמבקש אינו מיוצג אינה יכולה לשמש עילה אוטומטית למתן ארכה. המבקש אינו טוען כי לא היה מודע למועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור. ממילא, אין ללמוד מן הבקשה מדוע לא הגיש, לכל הפחות, בקשת ארכה בתוך המועד הקצוב בדין. עוד יצוין כי המבקש אינו מפרט את המאמצים שבהם נקט לשם קבלת עזרה משפטית (חרף מצבו הכלכלי הנטען), וכי אישור המחלה שצירף, המתייחס לתאריכים 4.3.2012-8.3.2012, אינו יכול להצדיק את האיחור בהגשת ההליך ואינו מסביר מדוע הבקשה להארכת מועד הוגשה רק ביום 5.4.2012.

בנוסף, לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהשגותיו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי על פני הדברים סיכויי ההליך גופו – קלושים. די לעניין זה בנימוקי-הסף שמנה בית המשפט המחוזי.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.