בבית המשפט העליון
בש"א
2895/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
מייק ואן קול
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 26.4.2015 בע"א 8956/14
פסק-דין
1.
ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 26.4.2015 בע"א 8956/14, במסגרתה נמחק ההליך בשל אי תשלום אגרה והפקדת עירבון.
2.
המערער הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ועירבון, וביום 31.12.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי לא מתקיימים בעניינו שני התנאים הנדרשים לבקשה זו: חוסר יכולת כלכלית וסיכויי הליך גבוהים. הרשם קבע כי הבקשה לא כללה תשתית עובדתית ראייתית ולו מינימלית, וכי ספק אם ההליך מגלה עילה. על כן, דחה הרשם את הבקשה וקבע כי סכום העירבון יועמד על סך של 10,000 ש"ח.
3.
המערער הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ולאחר הגשת תגובת המשיבה, קבע הרשם ג' לובינסקי ביום 18.2.2015 כי הבקשה נוסחה באופן מתלהם שדי בו כדי לדחותה. על אף זאת, בחן הרשם את הדברים לגופם, והחליט להיעתר באופן חלקי לבקשה, כך שסכום האגרה יועמד על סך של 1,000 ש"ח, וסכום העירבון יופחת לסך של 3,000 ש"ח.
4.
ביום 26.3.2015 הגיש המערער בקשה שהרשם ג' לובינסקי יפסול את עצמו, וביום 30.3.2015 קבע הרשם כי בקשה זו הועלתה באופן כללי ולקוני, והיא אינה מקימה עילת פסלות כלשהי. כן ציין הרשם, כי מעיון במערכת של בית המשפט נמצא שהחלטתו מיום 18.2.2015 שוגרה למערער באמצעות דואר רשום ביום 22.2.2015, וכי לא נקלטה כל בקשה נוספת לאחר ההחלטה האמורה, ומשכך אין מקום לבטלה.
1.
משלא שולמה האגרה ולא הופקד העירבון, קבע הרשם ג' לובינסקי ביום 26.4.2015 כי ההליך בע"א
8956/14 ימחק. הרשם ציין כי מבדיקה נוספת במערכת של בית המשפט נמצא כי החלטתו מיום 18.2.2015 הומצאה לידי המערער ביום 9.3.2015, והחלטתו מיום 30.3.2015 שוגרה אליו ביום 31.3.2015. הרשם לא קיבל את טענת המערער כי הוגש ערעור על אחת מהחלטותיו, שכן, לא נמצא כל תיעוד לכך. על כן, לא מצא הרשם כי קיימת הצדקה לעיכוב כלשהו בטיפול בהליך, והורה על מחיקתו.
2.
בערעור שלפניי טוען המערער כי הוענק לו פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון ב-83 הליכים עד כה. המערער חוזר על כך שהחלטות הרשם לא הגיעו אליו מעולם, וטוען כי הרשם הסתמך על מערכת בית המשפט ולא ווידא מעבר לכל ספק את עניין זה. עוד טוען המערער, כי על פי תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן:
התקנות ), הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה מבלי שתהיה עליו החובה להוכיח זאת כל פעם מחדש. על כן סבור המערער, כי יש להחיות את ההליך שנמחק ולהעניק לו את הפטור המבוקש.
3.
דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) . ניכר כי הרשם ג' לובינסקי הקל ככל שניתן עם המערער, על אף שבקשותיו הוגשו חסרות ואף נוסחו באופן מתלהם. בהחלטתו מיום 18.2.2015 הוא אף הפחית מסכומי האגרה והעירבון לסכומים מתונים באופן משמעותי.
4.
לא מצאתי דבר בטענות המערער כלפי אי ידיעה אודות החלטות הרשם. ראשית, משבדק הרשם, פעמיים, ומצא כי החלטותיו נשלחו למערער, אין הוא נדרש לערוך מחקר מקיף בעניין זה, ודי בתיעוד המצוי במערכת בית המשפט. מעבר לכך, לכל הפחות היה על המערער להתעדכן בדבר התקדמות ההליך, כמצופה מכל בעל דין, קל וחומר מכאלו המצויים בשלבי תשלום אגרה ועירבון, אשר ידוע כי הם מוגבלים בזמן.
5.
אשר לטענה כי המערער קיבל פטור בעבר ב-83 מקרים אחרים – כפי שציינתי בעבר – אין דין בקשת פטור בתיק אחד כדין בקשת פטור בתיק אחר, ואין ללמוד מהחלטה בתיק אחר, במערך נסיבות מסוים, להחלטה בתיק אחר (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' מדינת ישראל , פסקה 1 (7.7.2014)).
6.
לא מצאתי גם כי יש דבר בטענת המערער לעניין תקנה 14 לתקנות. ייתכן כי טעה המערער לחשוב, שמא תת סעיף (ט) רלוונטי לעניינו, ובלשונו: "ניתן פטור מתשלום האגרה, יחול הפטור גם על כל תשלום נוסף של אגרה שיחויב בו בעל דין בקשר עם אותו הליך ב אותה ערכאה " (ההדגשה לא במקור – ס . ג' .). כמובהר, פטור אוטומטי יינתן רק לאחר שניתן פטור מתשלום אגרה בהליך מסוים ובאותה ערכאה. על כן, אין מקום להשוואה ליתר המקרים בהם קיבל המערער את הפטור המבוקש, ובטח שאין להסיק מהם על פטור אוטומטי, ככל שבמסגרת ההליך הנוכחי המערער לא קיבל פטור מתשלום האגרה.
7.
סיכומם של דברים, הערעור נדחה.
ניתן היום, י' באב התשע"ה (26.7.2015).
ש ו פ ט