ב בית המשפט העליון בירושלים
בש"א 2922/01
ע"א 6842/00
בפני: כבוד השופט א' ריבלין
המ ערערים בבש"א 2922/01:
1.
סול קסט
(המשיבים בע"א 6842/00) 2. Kest children’s trust
3. מייקל קסט
4. ג'רלד סלבסט
5.פרדס הררי בע"מ
נגד
המשיב בבש"א 2922/01):
משה ידידיה
(המערער בע"א 6842/00)
ערעור על החלטתו של כבוד הרשם של בית המשפט
העליון מיום 15.3.2001 בתיק ע"א 6842/00
(בש"א 7102/00) שניתנה על ידי כבוד
הרשם בועז אוקון
בשם המערערים: עו"ד ישראל לשם
בשם המשיב: עו"ד י' פיקהולץ ושות'
פסק-דין
1.זהו ערעור (להלן: "ע"א 6842/00") על החלטת כבוד הרשם א' זולטי, מיום 27.8.00, למחוק את הערעור שהוגש בתיק ע"א 4824/00. וכן, ערעור (להלן: "בש"א 2922/01") על החלטת כבוד הרשם ב' אוקון, מיום 15.3.01, להעניק ארכה להגשת הערעור בע"א 4824/00 הנ"ל. הדיון בשני הערעורים אוחד בהתאם להסכמת הצדדים.
המשיבים בע"א 6842/00 הגישו בקשה למחיקתו של ע"א 4824/00, בגין איחור, נטען, בהגשתו, וכבוד הרשם א' זולטי נענה לבקשתם. מכאן הערעור בע"א 6842/00. המשיבים בבש"א 2922/01, הגישו בקשה למתן ארכה להגשת ע"א 4824/00, וכבוד הרשם ב' אוקון נענה לבקשתם, כך שמחיקת ע"א 4824/00 נמנעה. מכאן הערעור בבש"א 2922/01. התוצאה אליה הגעתי בבש"א 2922/01 מייתרת את הצורך בדיון בע"א 6842/00, ולפיכך אדון רק בערעור הראשון מבין השניים.
2.המערערים בבש"א 2922/01 טוענים, בעיקרו של דבר, כי כבוד הרשם התבסס בהחלטתו על עובדות שלא נטענו בבקשה ולא נתמכו בתצהיר, וכי הוא הסיק עובדות אלו מהחלטות ומסמכים אחרים בפרשה דנן. לטענת המערערים, העובדות עליהן התבסס הרשם בהחלטתו הן עובדות השנויות במחלוקת, אשר לא הייתה להם הזדמנות להעמידן במבחן החקירה הנגדית. אליבא דמערערים, המשתמע מהחלטתו של כבוד הרשם - כאילו הטעות שגרמה לאיחור הנה טעות משפטית, אינו נכון, שכן מדובר בטעות משרדית גרידא, שאינה מהווה טעם מיוחד למתן ארכה. עוד חולקים המערערים על קביעת כבוד הרשם, לפיה לא נפגע אנטרס ההסתמכות שלהם כתוצאה ממתן הארכה. לאור גרסתם העובדתית של המערערים, גם קביעתו של הרשם לפיה נהג המשיב בתום לב בהליכים דנן, אינה נכונה עוד, כך הם טוענים.
3.דין הערעור להידחות. אחת משתיים אלה: בהנחה שגרסתו העובדתית של המשיב היא נכונה (היינו, עד להגשת הבקשה למחיקת ע"א 4842/00 הוא לא ידע על כך שהתבצע מטעם משרדו צילום של פסק הדין נשוא הערעור ביום 18.5.2000 וגם עורכת הדין שעבדה עמו לא ידעה על כך), המדובר הוא בטעות שאינה משפטית (שכן בהיעדר ידיעת העובדות לאשורן אין גם הסתמכות על מצב המשפטי ביחס לעובדות אילו). אם כך הדבר הרי שאין אני מוצא מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם, לפיה הצדיקה טעות כזאת מתן ארכה, במיוחד לאור העובדה שלפי הנחה עובדתית זאת ברי כי המשיב נהג בתום לב, וכפי שנראה להלן גם לא נפגע אינטרס ההסתמכות של המערערים.
האפשרות האחרת היא, שאין מקבלים את גרסתו העובדתית של המשיב במלואה. גם על פי אפשרות זאת, מקובלת עלי המסקנה העובדתית, אליה הגיע כב' הרשם, המבוססת על הנסיבות, לפיה עד ליום 21.5.00 לא הגיע פסק הדין נשוא ע"א 4842/00 לידי המשיב או באת כוחו. בהנחה שאלו הן העובדות, האיחור בהגשת הערעור נגרם בשל טעות משפטית של המשיב, אשר לא יכל היה לצפות שההלכה לפיה רק ידיעה ממשית על פסק דין מהווה תחליף להמצאה, תפורש על ידי כבוד הרשם זולטי בהרחבה, לאמור כי גם צילום פסק הדין על ידי אחד מעובדי המשרד בלא ידיעת המשיב יחשב כהמצאה.
אין אני מוצא עילה להתערבות בהחלטת הרשם, לפיה טעות מסוג זה בנסיבות המקרה הצדיקה מתן ארכה. אשר לטענת ההסתמכות, מקובלת עלי הקביעה, כי לא נפגע אינטרס ההסתמכות של המערערים כתוצאה ממתן הארכה. עד להגשת ע"א 4842/00 המערערים כלל לא ידעו על כך שפסק הדין נשוא הערעור צולם ביום 18.5.00 כאמור. ממועד הגשת ע"א 4842/00 ועד להחלטת כבוד הרשם זולטי למחקו לא יכלו המערערים להסתמך על כך שהערעור לא יידון לגופו. משהוגש ערעור על החלטת כבוד הרשם הרשם זולטי נמנעה התגבשותה של הסתמכות גם החל ממועד זה, שהרי המשיב הצהיר על שמירת זכותו להגיש בקשה למתן ארכה.
אשר על כן, דין הערעור בבש"א 2922/01 להידחות. עם דחיית הערעור בבש"א 2922/01 מתייתר מאליו הערעור בע"א 6842/00 והוא נמחק. בבש"א 2922/01 המערערים ישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין על סך 10,000 ש"ח, ובע"א 6842/00 כל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כח' בתשרי התשס"ב
(15.10.2001).
ש
ו פ ט