בש"א 2948/99 זאב סטבינסקי נ. כל בו 2000 הרצליה (1990) בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 9.3.99, בה נקבע כי פסק הדין שניתן נגד המבקש יבוטל בכפוף להפקדת סכום של 25,000 ש"ח בקופת בית המשפט, ותשלום הוצאות בסך 5,000 ש"ח למשיבה תוך שלושים יום.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חל ביום 15.4.99 (בהתחשב בפגרת הפסח אשר אינה באה במניין חישוב המועדים), ואילו הבקשה שבפני הוגשה ביום 3.5.99.

בבקשתו טוען בא-כוח המבקש, כי האיחור בהגשת הבקשה נובע משני טעמים: הטעם הראשון נעוץ בעובדה שבתקופה הרלבנטית אשתו היתה בשמירת הריון כאשר היא נושאת תאומים, ועל כן נאלץ להקדיש זמן רב לביתו.

שנית טוען הוא, כי נפלה בידו טעות בנוגע לחישוב המועד להגשת הערעור, אשר מקורה באי ידיעתו כי שביתת בתי המשפט לא התקיימה בבית המשפט העליון. לדבריו, רק משביקש להגיש את בקשת רשות הערעור למזכירות בית המשפט, נמסר לו כי הבקשה מוגשת באיחור.

דין הבקשה להידחות.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק וככזה נדרשים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-).

ההלכה אשר התגבשה בעניין זה היא, כי ניתן להאריך מועד בשל טעם מיוחד, כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין; אולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בא כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש. לוין, עמ' 890).

במקרה זה, אין המדובר בנסיבות שלא היו תלויות במבקש. עובדת היותה של אשת בא כוח המבקש בשמירת הריון אין בה כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד, מה גם שבא כוח המבקש לא פירט כיצד בדיוק מנעה ממנו עובדה זו את הטיפול בהגשת הערעור, ומדוע לא הוגשה הבקשה להארכת המועד מבעוד מועד.

גם טעותו של המבקש בחישוב מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.

ימי השביתה החלים בכל אחד מבתי המשפט בארץ פורטו בהודעות מנהל בתי המשפט, אשר פורסמו בעיתונות היומית, ולא היה מקום לטעות בעניין זה.

אולם גם אם נפלה טעות בידי בא-כוח המבקש, הרי נפסק לא אחת כי טעות של עורך דין אינה עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור (המ' 404/65 מקורות חברת המים בע"מ נגד ברזילי , פ"ד כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76, מדינת ישראל נגד פלורנס , פ"ד ל(2) 617; ב"ש 151/81 בודנר נגד צוקברג , פ"ד לה(3) 676, 677; בש"א 169/87 וינשטין נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נגד מור , פ"ד מח(5) 834. במקרה האחרון נדחתה בקשה להארכת מועד על אף הסבר מפורט שניתן בנוגע לסיבה לטעות במניין הימים).

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המבקש לא הציג טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

על האמור לעיל יש להוסיף כי גם לגופו של עניין נראה לי כי סיכויי הבקשה קלושים, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי נמנע מלשלול מן המבקש את יומו בבית המשפט.

אשר על כן הבקשה נדחית.