בש"א 3013/15 עמוס כהן נ. חן ציטרון

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות ) לאיחוד הדיון בשתי תובענות, המתנהלות לפי הנטען בין אותם צדדים ונוגעות לאותו עניין. המשיבים 2-1 הגישו תביעה נגד המבקשים תביעה בבית - משפט השלום פתח - תקווה ובה עתרו, בין היתר, ל"פירוק השיתוף במקרקעין כשהם פנויים מכל אדם," ל"הריסת כל הבנוי ללא היתר על המקרקעין" ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין (ת"א (שלום פ"ת) 5048/06). ההליך התנהל משך שנים ארוכות וכלל, בין היתר, הגשתם של תצהירי עדות ראשית כמו גם של כתבי תביעה מתוקנים ושל תביעה שכנגד. בבקשה נטען כי לאחר שנוכחו המשיבים 2-1 לדעת שהתצהירים שהגישו נוגעים רק לדמי השימוש בגין השנים שעד 2008 ולא לשנים שלאחר מכן, הם הגישו בקשה לתקן את תצהיריהם בהתאם. המבקשים הסכימו לבקשה, אך התנו הסכמתם בתשלום הוצאותיהם. בית - המשפט נעתר לבקשה ואישר למשיבים 2-1 לתקן את התצהירים בכפוף לתשלום הוצאותיהם של המבקשים (ראו נספח ז' בבקשה). לטענת המבקשים, חלף הגשת התצהירים המתוקנים ותשלום הוצאותיהם, בחרו המשיבים 2-1 להגיש תובענה חדשה לבית - משפט השלום הרצליה (ת"א (שלום הר') 65700-12-14), אשר היא זהה לחלוטין לתובענה שהתנהלה בבית - משפט השלום פתח - תקווה ובה מתבקש תשלום של דמי שימוש ראויים בגין שבע השנים שקדמו להגשת התובענה וכן של פיצויים שונים. בשים לב לזהות בין התובענות, סבורים המבקשים כי יש להורות על איחודן הדיון בהן. המבקשים לא ציינו באיזה בית - משפט ראוי לדעתם לנהל את ההליכים המאוחדים.

2.

המשיבים 2-1 התנגדו לבקשה. ההחלטה להגיש תובענה חדשה נבעה, לשיטתם, מ"אירועים חדשים שחלו לאחר הגשת התביעה הראשונה" ומרצונם "לא... לעכב את בירור התביעה" הראשונה (סעיף 6 בתשובה). הם ציינו כי הבקשה לוקה בשיהוי כבד, בשים לב לכך שהיא הוגשה בסמוך למועד הוכחות שנקבע בתובענה הראשונה – זאת אף שמועד זה נקבע ארבעה חודשים קודם לכן. לגופם של דברים, אין לטענת המשיבים 2-1 מקום לאחד את התובענות, מאחר שהן מצויות בשלבים דיוניים שונים ובשים לב לעובדה שבתובענה הראשונה ישנם בעלי - דין נוספים, אשר אינם צד לתובענה השנייה. המשיבים 2-1 טענו עוד כי המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט, בהסתירם מידע מהותי מבית - המשפט.

חרף החלטתי מיום 14.5.2015, עד ליום זה טרם הוגשו תגובותיהם של המשיבים הנוספים.

3.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה ובתגובות המשיבים 2-1, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ערה אני לכך שקיימים שיקולים רבים אשר מצדיקים לכאורה בנסיבות המקרה לאחד את הדיונים – ובהם זהות עילות התביעה ובחירתם של המשיבים 2-1 להגיש תובענה חדשה חלף בקשתם, שאושרה, לתיקון כתב התביעה. אולם, בנסיבות המקרה שוכנעתי כי אין מקום להורות על איחוד הדיונים, לנוכח העובדה שלמבקשים יש למעשה אינטרס בעיכוב ההכרעה בתובענה הראשונה כדי להימנע מהסיכון של הריסת הבנוי על המקרקעין ומפינויים ממנו ובשים לב לשלב הדיוני המתקדם של ההליך הראשון, שבו כבר הוגשו תצהירי עדות ראשית, התקיים דיון הוכחות ביום 27.4.2015 והוגשו סיכומיהם של המשיבים 2-1 (התובעים בו). נסיבות אלה אינן מאפשרות לטעמי איחודן של התובענות. דומה כי הסעד הנכון מבחינת המבקשים הוא בהגשת בקשה לבית - משפט השלום הרצליה לעיכוב ההליכים בתובענה המאוחרת עד להכרעה בתובענה הראשונה – ואיני מכריעה כמובן בדינהּ של בקשה זו ככל שתוגש. יתכן שניתן יהיה גם לבקש הוצאות בגין התנהלותם של המשיבים 2-1, על כך ועל יתר טענות הצדדים איני מביעה עמדה.

4.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית מבלי שאעשה צו להוצאות.