בש"א 3043/08 מדינת ישראל נ. עו"ד ערן לב

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן בערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט השלום בו נדחתה תובענה שהגישו המשיבים לאישורו של עיקול זמני. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום והורה על אישור העיקול. פסק הדין ניתן ביום 18.2.2008 ועל פי האמור בבקשה הוא הומצא למבקשת ביום 2.3.2008. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 2.4.2008. נטען בה כי הפרקליטות מעוניינת לשקול אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור, אך הפרקליט שלכתחילה טיפל בתיק נסע, במסגרת תפקידו, לכנס בחו"ל. כן נערכו חילופי גברי במחלקה האזרחית בפרקליטות. כל אלו הביאו לכך שהמועד להגשת ההליך חלף ביום 1.4.2008, בטרם היה סיפק לגבש עמדה בשאלה האם יש מקום להגיש בקשה לרשות ערעור. בבקשה שלפניי מתבקשת ארכה של שבועיים ימים לצורך גיבוש עמדה. המשיבים מתנגדים לבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. הבקשה הוגשה בחלוף המועד להגשת ההליך, והתבקשה בה ארכה נוספת בת שבועיים. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק ולכן נדרש "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). נסיעתו של הפרקליט שטיפל בתיק לחו"ל אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" כנדרש. כידוע, נסיבות אישיות ידועות וצפויות אינן עולות כדי טעם מיוחד. הוא הדין לגבי חילופי גברי בפרקליטות. הבקשה אינה מבהירה די הצורך מדוע חרף נסיעת אותו פרקליט (שבועיים לאחר המצאת פסק הדין) לא ניתן היה לגבש עמדה בשאלה האם יש מקום להגיש בקשת רשות ערעור. נראה כי לכל הפחות, היה על המשיבה לבקש ארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. למחדלה מעשות כן לא ניתן כל הסבר מצד המשיבה. העדרו של הסבר מספק בולט במיוחד שעה שלפי האמור בבקשה, כשבועיים לפני תום המועד להגשת ההליך הפרקליט בא בדברים עם המשיבים ועדכן אותם אודות בחינת האפשרות להגיש בקשה לרשות ערעור. לכך יש להוסיף כי על פני הדברים ולצורך ההליך שלפניי, אין בידי לקבוע כי סיכויי ההליך טובים דיים עד כי מקימים הם עילה המצדיקה היענות לבקשה להארכת מועד.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.