בש"א 3097/06 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ. המפרקים של נאות מרינה בע"מ

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך), עד להכרעה בערעור שיגישו המבקשים לבית משפט זה, כך שיעוכב ביצוע התשלום של 940,410.33 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום הכינוס (30.9.90) ועד מועד התשלום בפועל, אותו חויבו המבקשים לשלם למשיבים 1. יצוין, כי ביום 23.5.06 הוגש ערעורם של המבקשים על פסק הדין. כן הוגש ערעור שכנגד על-ידי המשיבים 1.

2.פסק הדין אשר עיכוב ביצועו מתבקש ניתן במסגרת הליכי פירוק של חברת נאות מרינה בת ים בע"מ (להלן: החברה ), הליכים המתמשכים על פני שנים רבות. החברה החזיקה וניהלה מלון בבת ים (להלן: המלון ). בעל השליטה בחברה היה מר חיים שיף ז"ל (להלן: שיף ). המשיבים 1 הם המפרקים של החברה (להלן: המפרקים ). המבקש 2 שימש בתפקיד כונס הנכסים של החברה מיום 27.5.86 עד ליום 30.9.90 (להלן: הכונס ), והוא מונה לבקשת המבקש 1, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: הבנק ), אשר היה נושה מובטח של החברה, כאשר המלון שועבד להבטחת חובה של החברה אליו. בסיום הליכי הכינוס, הגיש הכונס לבית המשפט בקשה לאישור דו"ח כספי, בו ביקש לאשר את ההוצאות שהוציא במסגרת הליכי הכינוס. המפרקים הגישו בקשה כי בית המשפט יימנע מאישור הוצאות הכינוס של החברה, מאחר ולטענתם הוציא הכונס הוצאות מופרזות, וזאת מבלי לבקש את אישור בית המשפט טרם מעשה. ההוצאות הוצאו בעיקר על ביטוח המלון ושמירה עליו. כמו כן, כללו ההוצאות סך של כ-1.9 מיליון ש"ח שהוצאו בגין עמלות וריביות שגבה הבנק על ניהול חשבון הפירוק.

3.בית המשפט קבע, כי פעולות משמעותיות של בעל תפקיד בהליכי חדלות פירעון חבות באישור מראש מטעם בית המשפט. במיוחד מתעוררת בעיית הנציג במקרה, כמו המקרה דנן, בו שווי הנכס המשועבד עולה באופן משמעותי על סכום החוב לנושה המובטח. עוד נקבע, כי כונס הנכסים בפירוק חב חובת אמון וזהירות לשאר הנושים, וכאשר הכונס מוציא הוצאות מבלי לבקש מראש את אישור בית המשפט, הוא שולל מבית המשפט ומשאר הנושים את היכולת לפקח על הליכי הכינוס, וכן משיג לעצמו יתרון דיוני בדיעבד. לפיכך, קבע בית המשפט, כי לעובדה שהכונס הוציא הוצאות מבלי לבקש את אישורו של בית המשפט יש לייחס משמעות חמורה ולא הצהרתית גרידא, וזאת מבלי להתעלם מההוצאות שנדרשו באופן מובהק לצורך הליכי הכינוס. בישמו את הדין על המקרה שבפניו, אישר בית המשפט את הוצאות השמירה והביטוח של המלון, אולם אישר רק באופן חלקי את ההוצאות בגין עמלות וריביות על ניהול חשבון הכינוס. בית המשפט קבע, כי בפועל מדובר בעסקה נושאת רווחים, בה עומד, דה פקטו, אותו צד משני צידי המתרס בכובעים שונים: הבנק מרוויח הן מניהול חשבון הכינוס, הן מהעמלות והריביות שהוא גובה בגינו. על כן נקבע כי על הבנק להשיב לכונס מחצית סכום ההוצאות בגין "ריביות ועמלות" בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום סיום הכינוס ועד מועד התשלום בפועל. לבסוף, נקבע כי הכונס קיבל טובות הנאה אישיות מחברת הביטוח בה ביטח את המלון, ובכך הפר את האיסור לקבל שכר טרחה נוסף עבור ניהול ענייני קופת חדלות הפירעון. על כן, נפסק כי על הכונס להשיב לקופת המפרקים את טובת ההנאה שקיבל, בערכה הנומינלי.

4.בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט ציין כי מדובר בפסק דין כספי, שביצועו יעוכב לעיתים נדירות, ובמקרה זה לא הצביעו המבקשים על נסיבות מיוחדות המצדיקות את העיכוב. עם זאת, קבע בית המשפט כי לא יחולקו כספים מקופת הפירוק ללא אישור בית המשפט, וכי על המפרקים לצרף את הכונס ואת הבנק כמשיבים לכל בקשה לחלק מכספי קופת הפירוק. בית המשפט, כך נקבע, יכריע בבקשה רק לאחר שניתנה הזדמנות לכונס ולבנק לטעון את טענותיהם. מכאן הבקשה שלפניי, בה מתבקש עיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, באופן שיעוכב החלק בפסק הדין בו חויב הבנק להשיב למפרקים את מחצית מהוצאות המימון של חשבון כינוס הנכסים (סך של 940,410.33 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום הכינוס (30.9.90) ועד מועד התשלום בפועל).

להשלמת התמונה ייאמר, כי ביום 3.4.06 פנה בא כוח המפרקים למבקשים וביקש כי יעבירו למשרדו סך של 5,813,422.58 ש"ח, שהם, על-פי חישוביו, מחצית מהוצאות המימון בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום הכינוס. כן נדרשו המבקשים להעביר למשרדו את יתר החיובים על-פי פסק הדין.

5.המבקשים טוענים כי סיכויי ערעורם טובים, בין השאר מכיוון שקביעתו של בית המשפט כי הוצאות השמירה והביטוח היו סבירות והכרחיות, אינה מתיישבת עם הימנעותו מלאשר מחצית מהוצאות מימון חשבון הכינוס, הוצאות אשר נועדו למימון השמירה והביטוח. כן נטען, כי לא הוכח ששיעורי העמלות והריבית שחייב הבנק את חשבון הכינוס גבוהות מהשיעור שהיה מקובל באותה עת במערכת הבנקאית. עוד טוענים המבקשים, כי במידה ופסק הדין יבוצע וערעורם ייתקבל, יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו. לטענתם, הנושה הנדחה והנהנה היחיד שנותר בקופת הפירוק הוא עיזבון שיף, ואליו יועברו כל הסכומים שישלמו המבקשים למפרקים לפי פסק הדין. מנהל העיזבון עדיין משמש בתפקידו, ולטענת המבקשים, הסכומים הללו ישמשו לסילוק חובות העיזבון, בעוד שלדבריהם, הם אינם יודעים מהם נכסי העיזבון, זכויותיו וחובותיו. חששם של המבקשים הוא, כי ללא עיכוב הביצוע, ייבלעו הכספים בין נכסי העיזבון השונים, והם עשויים לשמש לסילוק חובות העיזבון ולחלוקה בין היורשים. במקרה כזה, לטענתם, יעמוד הבנק בפני קושי ממשי להשיב את הכספים אם יזכה בערעור, וזאת גם נוכח גובה סכום החיוב, כפי שנטען על-ידי המפרקים. מנגד, נטען, לבנק לא יהיה קושי לקיים את החיוב אם יידחה הערעור. לבסוף, המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט, לפיה לא יחלקו המפרקים סכומים כלשהם ללא אישור בית המשפט, אשר יחליט לאחר שמיעת המבקשים, אינה מתאימה, מאחר ועם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו, וכן יש לזכור כי הערכאה שנתנה את פסק הדין ודחתה את טענות המבקשים בבקשתם לעיכוב ביצוע, היא אשר תיאלץ לבחון את חלוקת כספי קופת הפירוק.

6.המפרקים טוענים, כי אין קושי להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, מאחר וטענות המבקשים בדבר החשש מהיבלעות הכספים בנכסי העיזבון נטענו בעלמא, ובפרט לאור התחייבות מנהל העיזבון בפני בית המשפט המחוזי משנת 2004 לשאת בהוצאות של מיליון ש"ח ואף מעבר לכך. יתרה מזאת, לטענת המפרקים, קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה כל חלוקה של הכספים מקופת הפירוק תחייב אישור בית משפט ושמיעת טענות המבקשים, מייתרת כל חשש מהשבת המצב לקדמותו. עוד טוענים המפרקים, כי סיכויי הערעור אפסיים, ופסק הדין אף היטיב עם המבקשים באופן שגוי.

המשיב 2, הכונס הרשמי, הצטרף לעמדתם של המפרקים לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

בתגובתם לתשובת המשיבים יוצאים המשיבים כנגד התמונה העובדתית שציירו המשיבים בתשובתם.

7.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה, ובתגובה לתשובה כמו גם בכתב הערעור, החלטתי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין, בפרט לגבי פסק דין כספי, אשר ביצועו אינו מעוכב כדבר שבשגרה. בענייננו, ערעורם של המבקשים אינו נראה משולל יסוד. כן נראה שיש טעם בטענה כי אם יעברו הכספים לעיזבון שיף יהא קושי של ממש להשיב את המצב לקדמותו. עם זאת, בסיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה כי הפתרון אותו קבע בית המשפט קמא נותן מענה מספק לקושי זה. כאמור, לפי החלטת בית המשפט, כל חלוקה של כספי הפירוק תדרוש את אישורו, וכן תינתן למבקשים האפשרות לטעון את טענותיהם. בית המשפט ציין בהחלטתו כי הדבר נועד למנוע היווצרותו של מצב דברים בלתי הפיך, וניתן להניח, כי יינקטו אמצעים מתאימים על ידו על מנת למנוע היווצרותו של מצב שכזה בטרם יחולקו כספים מקופת הפירוק; למשל, חיובו של עיזבון שיף, המשתתף היחיד שנותר, בהעמדת בטוחות מתאימות, כפי שציינו המשיבים עצמם בתשובתם.

אשר על כן, הבקשה נדחית. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן על ידי ביום 11.4.06 מבוטל, איפוא. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ש"ח וכן בהוצאות משפט.