בש"א 3152/04 אורי סודית נ. קיבוץ משמר השרון

המערער חפץ להגיש בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי, בערעור על פסק-דין של בית משפט השלום. דא עקא, את בקשתו הגיש באיחור, ולפיכך פנה וביקש להאריך לו את המועד. כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ דחתה את הבקשה, בקבעה כי הטעם היחיד שהעלה המערער למתן הארכה המבוקשת הוא כי קיבל מעורך-דין מידע שגוי בדבר המועד להגשת ההליך, וכי טעם זה אין בו די. כבוד הרשמת ציינה גם, לעניין סיכויי בקשת רשות הערעור, כי זו נסבה בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא.

מכאן הערעור שבפני. המערער טוען, כי הוא לא היה מודע לצורך להצביע על טעם מיוחד למתן הארכה. לדעתו, יש בפיו טעם מיוחד כזה: לפני כשלוש שנים, כך הוא טוען, לקה בהתקף לב, ומאז אין הוא בקו הבריאות. פסק-הדין של בית המשפט המחוזי גרם לו להלם מוחלט, ממנו התאושש רק כעבור שלושה שבועות – ואז ניגש לכתיבת בקשת רשות הערעור.

דין הערעור להידחות. כבוד הרשמת דחתה את הבקשה לפי הנימוקים שבאו בפניה, וגם היום המערער אינו מגלה טעם מספיק – טעם מיוחד, כדרישת הדין – למתן הארכת המועד המבוקשת.

הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.