בבית המשפט העליון
בש"א
3184/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערת:
עיריית תל אביב
נ
ג
ד
המשיב:
מחמד אבו זייד
ערעור על החלטת הרשת ד' כהן-לקח מיום 22.4.10 ברע"א 2435/10
פסק-דין
1.
המשיב הגיש בהליך העיקרי בקשה לפטור מערבון (רע"א 2435/10). בהחלטתה מיום 22.4.10 קיבלה הרשמת ד' כהן–לקח את הבקשה באופן חלקי והפחיתה מסכום הערבון, שנקבע על ידי המזכירה הראשית, לסך של 2,000 ₪. מכאן הערעור שלפני, במסגרתו משיגה המערערת (היא המשיבה בהליך העיקרי) על ההחלטה כאמור להפחית מסכום הערבון.
2.
חובת הפקדת הערבון להבטחת הוצאות הצד שכנגד קבועה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: 'תקנות סד"א'). חובה זו מייצגת היא את הכלל. אמנם, לכלל קיימים חריגים הקבועים אף הם בתקנות סד"א. חריגים אלו מאפשרים את דבר הפחתת סכום הערבון; המרת חובת הפקדת הערבון בערובה סבירה אחרת, ואף מתן פטור מלא מן החובה לערוב את הוצאות המשיב. שיקול הדעת הקיים באותם מקרים חריגים מסור לרשם בית המשפט הדן בהליך העיקרי (ראו למשל: תקנות 428 ,429, 431, 432 לתקנות סד"א). ניכר כי בפסיקה גובשה גישה המנחה את רשמי בתי המשפט השונים בבואם להכריע בבקשות פטור מערבון. ביסוד הגישה, מצויה מלאכת איזון בין זכויות המערער כגון זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין, אל מול זכויותיו של המשיב בערעור כי הוצאותיו יובטחו לו במידה וההליך המנוהל נגדו ייכשל. ברקע פנית צד לערכאת ערעור עומדת הכרעה שיפוטית שהפונה מביע את אי נכונותו להשלים עמה. אכן, זכותו של צד לפנות לערכאת ערעור הינה זכות חשובה במשפט, אך נקודת האיזון בין הצדדים עת הגשת הערעור משתנה לעומת המצב בערכאה המבררת בגדרה פנה צד לראשונה לאותו בית משפט. משכך, קמה ההצדקה לדרוש הפקדת ערבון מהפונה בהליך הערעור, בנבדל מהליך המתנהל לראשונה בפני בית משפט המברר. ההכרעה אם להעניק פטור מהפקדת ערבון או הקלה בשיעור הערבון נבחנת תחת מבחן יכולתו הכלכלית של המערער וקיומם של סיכויים טובים להליך המוגש על ידו.
בל נשכח, כי ההליך הובא בפני הרשמת אחרי שמזכיר ראשי של בית המשפט קבע את שיעור הערבון. תקנה 430 לתקנות סד"א מסמיכה את המזכיר הראשי לקבוע סכום הערבון. ברם, תקנה זו באה ללמדנו כי שיקול הדעת של הרשם בבואו לבחון סכום ערבון שנקבע על ידי מזכיר ראשי הינו רחב ביותר. וראה לשון התקנה: "לפי בקשת אחד הצדדים יובא הדבר שנית לפני הרשם לעיון והכרעה". מתפקידו של רשם, אפוא, לבחון בקשות אלו, וכך פעלה הרשמת כאן. סוף דבר, לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת המצדיקה התערבות.
3.
הערעור נדחה. משלא הדרשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח באייר התש"ע (12.5.10)
ש ו פ ט