בבית המשפט העליון
בש"א 320/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערערים:
1. רונן אברבוך
2. מרים אברבוך
נ
ג
ד
המשיבות:
1.
Otkritie International Investm
2.Otkritie Securities Ltd
3.JSC Otkritie Financial Corpora
ערעור על החלטת רשם
בשם המערערים: עו"ד צביקה מצקין; עו"ד אלרן שפירא בר-אור
פסק-דין
מונח בפני ערעור על החלטת הרשם בדבר שיעור העירבון שעל המבקשים להפקיד במסגרת ערעור שהגישו. עיינתי בחומר. נראה כי החלטת הרשם סמכה עצמה על המבחנים המקובלים לחישוב גובה עירבון בערעור. המערערים טענו בפני הרשם, מבלי להרחיב, כי ראוי לאמץ מבחן הבוחן סכומים שנפסקו בפועל בתביעות דומות, להבדיל מפרמטרים אחרים שנקבעו בפסיקה לשם חישוב גובה העירבון. ביחס לכך אומר רק כי השיקולים בקביעת שיעור העירבון אינם חד ממדיים. ברקע עומד גם העיקרון לפיו צד אחד אינו מוכן להשלים עם פסק דין אזרחי שניתן על ידי ממלא תפקיד שיפוטי כדין. לכן הכלל בהליך ערעורי הוא הפקדת עירבון, בעוד שבהליך בפני הערכאה המבררת הכלל הוא אי-הפקדת עירבון. בהינתן כך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם.
טענה נוספת של המערערים התייחסה באופן ספציפי לכך שהרשם בחן גם את יכולתם הכלכלית של המערערים, בעוד שלשיטתם נתון זה אינו רלוונטי בעת בחינת בקשה להגדלת עירבון. עיון בהחלטת הרשם מלמד כי שיקול זה לא נשקל לחובת המערערים. לאמור, נתון זה לא נשקל לשם הגדלת העירבון. כל שנקבע הוא כי אין מקום להתחשב בנתון זה לשם הקטנת העירבון. מכאן שגם לשיטת המערערים, הסוברים כי הנתון המדובר ממילא לא רלוונטי – נקודה זו אינה מצדיקה התערבות בהחלטת הרשם.
בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לקבל את הערעור. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ג' בשבט
התשע"ז (30.1.2017).
ש
ו פ ט