בש"א 3260/00 שאול שנהב נ. יונה שנהב

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.המבקש ביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ח' פורת) שניתן ביום 26.3.00. המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור (בחישוב תקופת הפגרה) היה יום 2.5.00, אלא שבקשת רשות הערעור הוגשה ביום 3.5.00. לטענת בא כוח המבקש, שגה בתום לב בחישוב התקופה. עוד הוא טוען, כי הואיל ולמבקש עצמו אין טלפון בביתו והוא אינו נושא גם טלפון סלולרי, לא עלה בידי בא כוחו לאתרו במועד, על מנת לקבל את הנחיותיו לעניין הגשת בקשת רשות הערעור. המבקש מוסיף וטוען, כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהוא מבקש להגיש גבוהים, משום שהיא מעוררת סוגיה חשובה ועקרונית - מעמדם של תשלומים שמקבל המבקש במסגרת הסדר פרישה מוקדמת - האם המדובר במשכורת או בפנסיה.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, גם איחור של יום הוא איחור ומי שמבקש להתגבר עליו נדרש להציג טעם מיוחד לכך. טעם מעין זה לא נמצא, לטענתה, למבקש. שכן טעות במניין הימים אינה מהווה טעם מיוחד. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הטענה בדבר היעדר היכולת לאתר טלפונית את המבקש אינה נכונה: המבקש מחזיק בטלפון סלולרי, מצוי בקשר שוטף עם בנותיו הבגירות, שהקשר עימן הוא סדיר ונגיש ומכל מקום, אין להניח, כי בא כוחו של המבקש לא יכול היה להשיגו משך תקופה של 37 ימים. בהתייחסה לסיכויי הערעור, טוענת המשיבה, כי שתי ערכאות כבר נדרשו לטענות המבקש - ודחו אותן וכי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגיש דלים.

3.דין הבקשה להידחות. אכן, כבר נקבע לא פעם, כי גם איחור של יום אחד הוא איחור הטעון טעם מיוחד (וראו: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא , פ"ד לה(1) 375; ב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ , פ"ד מא(2) 692, 695-696, וכן י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך) בעמ' 883, 897). טעות במניין הימים אינה מהווה טעם מיוחד מעין זה (וראו, לדוגמא: המ' 404/65 מקורות חברת המים בע"מ נגד ברזילי , פ"ד כ(2) 65, 74; בר"ע 45/76, מדינת ישראל נ' פלורנס , פ"ד ל(2) 617; ב"ש 151/81 בודנר נ' צוקברג , פ"ד לה(3) 676, 677; בש"א 169/87 וינשטין נגד הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מא(4) 785, 787; וכן בש"א 5469/85 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מור , פ"ד מח(5) 834). גם הטענה, כי בא כוחו של המבקש התקשה באיתור המבקש אינה מקימה טעם מעין זה. ראשית - הכלל הוא כי מערכת היחסים בין בעל דין לעורך דינו אינו מקימה טעם מיוחד לאיחור (וראו, לדוגמא: בש"א 2901/99

דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר , לא פורסם; ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק , פד"י לה(4) 613; ח' בן

נון וא' גוטפרוינד, הערעור האזרחי (תשנ"ז) עמ' 200). שנית - אפילו נניח, כי איתורו של המבקש כרוך בקשיים מסויימים - עדיין עמדו לרשות בא כוחו שלושים ושבעה ימים על מנת ליצור עימו קשר באמצעים מאמצעים שונים, ולמצער - להודיע לבית המשפט מבעוד מועד על קשיים אלה. בנסיבות אלו, איני מוצא צורך להידרש לשאלת סיכויי בקשת רשות הערעור או לחשיבותה. שכן כלל הוא, כי מאפיינים אלה, כשלעצמם, אינם מהווים טעם מיוחד, אלא עשויים להצטרף לטעמים מיוחדים קיימים (וראו: בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada

נ' ABN Armo Bank N.V ., פ"ד מז (5) 646, 652; בש"א 1820/99 סלמה פורטונה נ' נרקיסי ראשל , לא פורסם) - והללו אינם קיימים כאן.

אי לכך, הבקשה להארכת מועד נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ש"ח.